נכון, אני רוכב מושבע של אופני כביש וכזה שמקפיד בכל שבת, בחמות שבהן וגם בקפואות, לצאת ולאוורר את נשמתי על אופני הכביש במפגש של גלגלים ואספלט. אבל חוויה כמו היום לא זכורה לי מאז המטו-לת (מטולה עד אילת) האחרון שעשיתי בפסח התשס"ה (2005)
מאת:רועי סננס
180 קילומטר על אופניים, בקצב של מעט מעל 26 קמ"ש, הדלק הרבה יותר זול וטעים מאשר ברכב, והמנוע נשמע כל כך טוב, הוא בעצם שקט עד דממה, מדהים! וזיהום אוויר? לא קיים, למעשה אולי להיפך.
הכל החל בצהרי יום שישי, הרמנו קלאץ' מדירתנו בצפון ת"א, מצוידים במעט מים, בגדים ציוד לינה בשטח וכמובן, הרבה מצב רוח טוב ו-2 מנועים כל אחד בהספק של 1 כ"א (כוח אדם), מוכנים נגד הרוח.
מתחילים על כביש 2 הסואן… לא תענוג גדול בכלל, המון מכוניות ורעש. מגיעים לגעש ומיד עולים על הכביש הצדדי עד פולג. אומרים שלום לאיקאה, ומשם כבר הכביש מתעקל למחלף חבצלת. השול רחב ומרגישים נינוחים. מתאמצים להצמד אחד לשני ולהחליף הובלה כדי לחלוק את עומס הרוח. אחרי מיני עלייה – ירידה בגבעות הכורכר מגיעים לאם הדרך, נקודת התדלוק הקבועה. אייס קפה כמו תמיד, ממלאים עוד חותמת בכרטיסייה השלישית השנה ובינתיים אני קופץ לסופרמרקט. מוזיקה נעימה של מאיה בוסקילה מתנגנת ברקע ואני מחפש דלק 101 אוקטן – פחמימות !!! הקושי המשמעותי ברכיבות שכאלו היא שהמאזן הקלורי בגוף לאחר זמן מה הופך להיות שלילי. משמע אתה מוציא יותר מאשר אתה מכניס. הגליקוגן, מאגר האנרגיה הגדול בכבד, מתחיל להתרוקן… המשמעות היא שחייבים לאכול, למרות שאין רעב. אחרי הפסקה של חצי שעה הדופק ירד מתחת ל-80, והחלטנו להמשיך.
אל ואדי ערה
ממשיכים ברחובות כפר ויתקין בדרכנו אל כביש 4 וצומת הרוא"ה. במקום משאיות אימתניות, אנחנו פוגשים טרקטורים וצבי ים של נחל אלכסנדר, והחוויה משתפרת! לאחר 7-8 ק"מ ממשיכים לכיוון יישובי עמק חפר והלאה לצומת כלניות בדרכנו לכביש 65 הידוע לשמצה בכינויו "ואדי ערה". ואדי ערה הוא אזור אורבני למחצה, צפוף ודחוס. במקומות מסוימים נראה כאילו הכביש נכנס לתוך בתים של תושבים סמוכים. הבתים מלאים בשלל גוונים – מוורוד ועד ירוק. למזלנו, יום שישי הינו יחסית שקט בסקטור הערבי, אך עדיין בזמן עצירה קצרה מצליחים כמה ילדים להטריד את שלוותנו. כתגובה אני משיב בפרצוף זועף מתחת למשקפי השמש כדי שידעו עם מי יש להם עסק. אחרי עלייה אמיתית ראשונה הגענו לשיא – יורדים למגידו, הרוח בגב – טסים ב 80 קמ"ש בירידה!
עוצרים רגע בתחנת דלק לקנות אוכל ללילה: בירות, וופלים טונה וקרקרים ורואים איזה בחור ערבי קונה קפה לשלשת הנשים שלו, אחת סוכרזית, אחת בלי קצף ואחת עם קינמון. הפוגה קלה וממשיכים לחצות את התענ"כים בואנו צומת יזרעאל בדיוק בזמן המתוכנן. כמובן שזה קרה בעקבות האצה ל-32 קמ"ש ממוצע לאורך כביש התענ"כים.
לילה בשטח
מדשדשים בעפר עם האופניים ומגיעים לנקודת הלינה (אה… שכחתי להזכיר שכמובן כל הציוד עלינו..) – עין יזרעאל, רק שאת המעיין לא הצלחנו למצוא בחושך. מבאס, אך בכל מקרה פותחים בירה, קרקרים וטונה, כיף חיים! שקט, פסטורלי רואים את גבעת המורה מצד אחד, והגלבוע מצד שני. ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת, לילה טוב!
כמו ילדים קטנים הלכנו לישון בתשע וחצי, צריך להתעורר מוקדם, וכמובן שאין מה לעשות בחושך… בסך הכל 7 שעות שינה, היה ערפל ודי קריר, אבל שק השינה עשה את שלו.מודה שאפילו הזעתי מעט.
מתעוררים ב-4 וחצי לפנות בוקר (מעירים את השמש התכוונתי).
קר… ממש קר. 100% לחות באוויר, ערפל כבד בעמק יזרעאל… אנחנו מעיפים כמה קרקרים לבטן בשביל קצת אנרגיה, ועולים על האופניים. הרכיבה קשה, לא רואים טוב וקר… שני אלו גורמים לקצב איטי ומעצבן, מחשהו אמר להשלים ציוד חורף?
רוכבים בתנאי הערפל מעל 15 ק"מ בבואנו לנקודת הזינוק של האירוע הגדול, אבל בדרך – איך אם לא נפגוש בדרך, כמו אור בעלטת הערפל, את עיירת הגרעינים הכי טובים בארץ. – עפולה!
מדוושים עוד ועוד וחוצים את העיר בדרכנו למסע האופניים המאורגן של עמותת אתגרים המתחיל ממכללת עמק יזרעאל.
רוכבים עם 10,000 זוגות אופניים
מגיעים, נרשמים, מחכים לקהל המשתתפים ויוצאים…. המון אופניים, מכל הסוגים והגוונים. שועטים על הכבישים, לבדם, כשפחמן זורם בעורקיהם ולא מבנזין, מלכי הדרך!
באירוע משתתפים כמעט 10,000 זוגות אופניים, הרים, כביש, שטח, תלתאופן. נשים, גברים, זקנים וטף, השובל העצום הזה מתקדם במהירות ממוצעת של כמעט 30 קמ"ש – הדראפטינג נראה כמו טור דה איזראעל!
ואני, ג'ינג'י חצוף בנשמה – מפדל לי כבר אחרי 120 קילומטר מצטברים. עוקף את כולם, תופס דראפטינג ל-10 דקות על תמהוני קיבוצניק מהעמק, מוריד את הדופק, אוגר אנרגיה וטס קדימה.
אילולא המשטרה שאחרה בחסימת הכבישים וגרמה לנו להמתין בכל צומת ופנייה לאיתות ואישור שלהם, זה היה נגמר מהר….מהר מדי אולי, ואולי אפילו בשביל עוד הקפה קטנה. חוזרים חזרה למכללה, המוני המוני זוגות אופניים נוהרים. מקבלים חולצה שחותמת את היומיים והטיול. במקום הפלגה חזרה דרומה באספלט, בחרנו לנוח קצת אחרי כברת דרך ולהצטרף ליודה אל תוך הקנגו יחד עם בת הזוג (האופניים כמובן) לסיכום: זה היה אירוע מיוחד מהול בחוויות, אנשים, ריחות, ציונות, נופים ושליחות. עמותת אתגרים צריכה לקבל פרגון על הארגון!
