אחרי שהתחייב כמה פעמים להשיג את הקריטריון האולימפי ב-10,000 מטרים, מוגס טמסה מגיע לאליפות ישראל עם מטרות יותר צנועות: לזכות בתואר בפעם השלישית ברציפות ולרדת מגבול ה-28 דקות באליפות שתתקיים מחר, יום רביעי 2 בחודש מאי 2012
מאת:מערכת שוונג
אליפות ישראל ב-10,000 מטרים הפכה בשנים האחרונות לאבן שואבת לקהל צופים גדול יחסית, שבא לצפות במיטב הרצים והרצות הישראלים למרחקים ארוכים. הדבר נובע הן מפריחת קטגוריית מרוצי הכביש ל-10 ק"מ, אשר רבים מהמשתתפים בהם ישתתפו גם באליפות, והן בגלל המתח, היריבות והאיכות שהאליפות הזו מספקת בשנים האחרונות.
בשנים 2010-2008 שליטתו של יוסף גזצ'או הייתה נטולת עוררין. השיא היה באליפות של 2010, בה הוא שבר את השיא הישראלי כשקבע 28:37.48 דקות לקול מחיאות הכפיים ועידודם של מאות צופים, חלקם חבריו למועדון. באותה אליפות גזצ'או היה גדול על סגנו, מוגס טסמה, שסיים שני בתוצאה 28:51.23 דקות. אולם כבר באותה שנה, כעבור 7 חודשים, במרוץ אשדוד (אליפות ישראל בריצת כביש ל-10 ק"מ), טמסה זכה בתואר עם 30:17 דקות, הקדים ב-46 שנ' את גזצ'או ושלח רמז ראשון לקראת העידן החדש שיהיה בשליטתו.
כעבור חודש, בחצי מרתון עמק המעיינות (אליפות ישראל), טמסה ניצח בזמן של 1:03:20 שעה – תוצאה מהירה ב-23 שנ'יותמשיאו האישי של היילה סטאין. מאוחר יותר השיא בוטל בגלל שאורך המסלול היה קצר במעט מ-21.1 ק"מ, אולם כבר היה ברור שבאתלטיקה הישראלית גדל כוכב חדש בתחום הריצות הארוכות.
החלפת משמרות
2011
כבר הייתה שנתו של טמסה (בתמונה משמאל), אולם היעדרו של גזצ'או בגין פציעה קשה שהשביתה אותו לתקופה ארוכה, הפכה את העניין לפחות תחרותי. בהיעדר יריב ראוי, אגודתו של טמסה, אתלטי אורן השרון, מימנו עבורו פייסרים לאליפות ישראל. מחנה האימון הארוך שלפני אותה אליפות, הביא את טמסה, מאמנו (זוהר זימרו), חבריו ומנהלי אגודתו לצאת בהצהרה: "מוגס ישבור את השיא הישראלי בתחרות". אבל הרצים מאתיופיה, שהיו אמורים למשוך אותו לשיא, לא ביצעו את עבודתם כהלכה, ובהיעדר תחרות ראויה (חברו לאגודה, גירמה אמרה שסיים שני, חצה את קו הגמר 43.85 שניות אחריו), טמסה אמנם שיפר את שיאו האישי כשקבע 28:46.18 דקות, אך נכשל במשימתו.
כבר הייתה שנתו של טמסה (בתמונה משמאל), אולם היעדרו של גזצ'או בגין פציעה קשה שהשביתה אותו לתקופה ארוכה, הפכה את העניין לפחות תחרותי. בהיעדר יריב ראוי, אגודתו של טמסה, אתלטי אורן השרון, מימנו עבורו פייסרים לאליפות ישראל. מחנה האימון הארוך שלפני אותה אליפות, הביא את טמסה, מאמנו (זוהר זימרו), חבריו ומנהלי אגודתו לצאת בהצהרה: "מוגס ישבור את השיא הישראלי בתחרות". אבל הרצים מאתיופיה, שהיו אמורים למשוך אותו לשיא, לא ביצעו את עבודתם כהלכה, ובהיעדר תחרות ראויה (חברו לאגודה, גירמה אמרה שסיים שני, חצה את קו הגמר 43.85 שניות אחריו), טמסה אמנם שיפר את שיאו האישי כשקבע 28:46.18 דקות, אך נכשל במשימתו.לפי האכזבה על פניו של טמסה, נראה היה כאילו תואר האליפות נכפה עליו. מאמנו, זימרו, שכבר הבטיח את מקומו האולימפי בלונדון, הבטיח כי טמסה טרם אמר את המילה האחרונה, ואף הצהיר כי הוא יגדל להיות גדול רצי הארוכות שמדינת ישראל ידעה אי פעם. התוצאה ממנה כל כך התאכזב הקנתה לו אף את הכרטיס לאליפות אירופה בהלסינקי השנה.
טמסה בן ה-24 היה נחוש לקיים את ההבטחות של מאמנו. הוא נסע למחנות אימון באתיופיה, רובם ככולם לצד מאמנו, והתמקד בתחרויות מטרה בלבד, כשזמן היעד בכל תחרות עולה. באמצע חודש ינואר השנה אורגנה תחרות הזמנה עבור טמסה. מכתיבי קצב שהתאמנו איתו באתיופיה הוטסו כדי לעזור לו להגיע למטרה: קביעת קריטריון ב' האולימפי (28:05 דקות) כנקודת ציון נוספת בדרך להשגת קריטריון א' האולימפי.
גם הפעם, למרות שעבודת הפייסרים הייתה טובה מזו של אלו באליפות ישראל 2011 והקצב שהוכתב במשך 6000 מטרים היה טוב, טמסה לא עמד במשימה. למרות שקבע תוצאה מצוינת של 28:12.87 דקות וניפץ לרסיסים את השיא הישראלי, הוא בחר להגיב באכזבה גדולה, במקום לשמוח על שיפור משמעותי בשיאו האישי, שלא לומר דבר על השיא הישראלי החדש בו הוא מחזיק.
אולי הפעם
באליפות ישראל הקרובה נראה כי התואר השלישי ברציפות של טמסה לא עומד בסכנה ממשית. אולם מטרתו הברורה היא לקבוע את הקריטריון הדרוש להשתתפות במשחקים האולימפיים (27:45 דקות), ואם לא, לפחות להיות הישראלי הראשון שיורד מגבול 28 הדקות.
מי שאמורים לסייע לטמסה לעשות זאת הם שני הרצים הקנייתים הבכירים שהבטיחו את השתתפותם בתחרות: ג'ייקוב קוריר צ'שארי ויונאס צ'רויוט. צ'רויוט, בן 28, דורג במקום ה-17 בעולם בריצת 5000 מטרים בשנת 2006, ובמקום ה-21 כעבור שנה. ב-2009 הוא סיים במקום ה-11 ב-5000 מטרים בתחרות ליגת הזהב בברלין. הישגו האחרון היה מקום ראשון בתחרות 5000 מטרים בבילבאו ביוני 2010, בה קבע 13:29.21 דקות. צ'שארי בן ה-23 מסתמן כרץ הטוב מבין השניים בשלב זה בקריירה. את השנתיים האחרונות הוא סיים במקום ה-17 בדירוג העולמי בריצת 5000 מטרים, ואת עונת 2010 הוא סיים במקום ה-13 בעולם בריצת 10 ק"מ כביש.
בעזרת צ'שארי, צ'רויוט ועידוד מסיבי מצד הקהל, טמסה בהחלט יכול להיות הישראלי הראשון שיורד מ-28 דקות. אחרי שהפך בברצלונה 2010 לגבר הישראלי הראשון שמייצג את ישראל באליפות אירופה בריצת 10,000 מטרים (נילי אברמסקי ייצגה את ישראל באותו מרחק לנשים במינכן 2002), טמסה יחזור השנה לבמה היבשתית הגבוהה ביותר, אולי בדרך להיות הישראלי השני במקצוע זה במשחקים האולימפיים, 28 שנים אחרי אריה גמליאל.
