ואז הגיע הק"מ ה-32. בנקודה הזאת ההכנה הפיזית אומרת "תודה רבה, אני עשיתי את שלי", ומפנה מקום להכנה המנטאלית לעשות את שלה
מאת:ilana
"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור חודשי בנמל התעופה…", סיפר לנו מאיר אריאל – וטוב שכך. אחרי שירות קרבי בן חמש שנים הגעתי לשדה התעופה כדי להמריא לדרום אמריקה. הטיול הגדול.
העיסוק בספורט היה חלק אינטגרלי מהשירות הצבאי שלי, אפילו לטיול לקחתי איתי זוג נעלי ריצה – אם יתחשק לי מעט לרוץ. מיותר לציין שרוב הזמן הנעליים נחו להן בתחתית המוצ'ילה ורק הוסיפו לי גרמים במעברי הגבולות.
חזרתי מהטיול בסוף 2010. את הלימודים האקדמיים דחיתי לסוף 2011, כך שהייתה לי שנה שלמה למה שנקרא "פיתוח אישי". אחת ההחלטות שקבלתי בזמנו הייתה לחזור לכושר גופני טוב ולצלוח ריצת מרתון ראשונה.
במהלך שירותי הצבאי התאמנתי למרתון אך הגוף לא עמד בעומס הפיזי וסיימתי את האימונים עם שברי מאמץ ודלקות בברכיים. לאחר תחקיר אינטרנטי ושיחות עם חברים הגעתי למאמן יונתן מלכא, שהציע לי תכנית אימונים אישית שתכין אותי היטב לכל מטרה ספורטיבית שאציב לעצמי.
יונתן סידר לי אימונים מפרכים שכללו ריצות בעליות, אימוני ספרינטים וריצות ארוכות, חלקם במזג אוויר קיצוניים. אבל הביטחון שהוא נתן לי היה חשוב לא פחות מההכנה הפיזית: הוא הביא אותי לקו הזינוק עם תחושה אמיתית שביכולתי לסיים את המרתון הזאת בכבוד.
ההנחיות העיקריות מיונתן לשעות שקדמו למרתון היו לישון שש שעות, לקום שעתיים וחצי לפני הזינוק, לאכול משהו קל, לעשות חימום בדרך למתחם הזינוק, ולהיות חזק. באמת שהשתדלתי ליישם הכל, אבל נכשלתי במשימת השינה: בקושי עצמתי עין במשך הלילה שלפני.
התעוררתי, התארגנות קלה, טראנס באייפוד וריצה קלה למתחם הכינוס. הדרך עברה בין מוקדי הבילוי התל אביבים, אנשים מבושמים היטב הביטו בי כאילו הייתי חולה ירח ששכח לקחת את התרופות שלו הלילה.
הגעתי למתחם הכינוס, קצת הליכים בירוקרטים, מתיחות ואיחולי ההצלחה של חולדאי לרצים מתמזגים לי עם מילות העידוד של יונתן.
זהו, צופר הזינוק נשמע בחוזקה ומתחילים לרוץ. בתחילה הצפיפות גבוהה, אולם לאט לאט נחיל הרצים מתפזר. קצת על הטיילת, דרך הזונות של אלנבי, ממשיכים לרוטשילד, רוקח, גלילות, גני יהושע וחוזרים לטיילת. שמש, גשם, שמש, גשם והפז"ם דופק.
ואז הגיע הק"מ ה-32, שנקרא בשפת המרתוניסטים ה-WALL. כאבי גב עצומים, שרירים מתכווצים ונרפים, דופק בברכיים. בנקודה הזאת ההכנה הפיזית אומרת "תודה רבה, אני עשיתי את שלי" ומפנה מקום להכנה המנטאלית לעשות את שלה.
כאן אני רק זוכר עצמי משנן את צמד המילים "לא להפסיק" במין כניעה כזו שלא האמנתי שתחזיק עד סיום המרוץ. אמנם היו מספר נקודות שבירה בדרך, אבל לבסוף הצלחתי להגיע לקו הסיום. שם שמעתי את הכרוז אומר את המילים "אור גולן, מושב בית-חנניה".
פתאום העולם נעצר, ואני הבנתי – סיימתי בהצלחה ריצת מרתון ראשונה, משהו שתמיד נראה לי כמו פנטזיה להשתעשע איתה כשהמוח לא עסוק מדי, ועכשיו נהיה חלום שהתגשם.
המון תודה לצוות המאמנים של ריאקשן, ובהצלחה לכל המתאמנים.
מאת: אור גולן
