רצים רחוק – חיים פחות, זוהי אחת המסקנות ממחקר חדש שהופץ לאחרונה. רופא בכיר טוען בתגובה למחקר "אני לא רץ כדי להיות בריא יותר. אני מחפש איכות חיים"
מאת:אביטל הירש
> מאמר תגובה של יאיר קרני לכתבה ולמחקר זה
גם אתם רצים כדי להיות בריאים יותר? מאמינים שככל שתרוצו יותר תקטינו את הסיכון שלכם למחלות לב? כדאי שתחשבו שוב.
מחקר שהתקיים בפנסילבניה והתפרסם לאחרונה קובע שריצה למרחקים ארוכים דווקא מסוכנת לשריר הלב ולא מיטיבה איתו, כפי שסברו בעבר. מתברר שכשמדובר בריצה, יותר הוא לא בהכרח יותר טוב ודווקא פעילות גופנית מתונה של שעתיים עד שלוש בשבוע אמורה להיטיב איתנו יותר. מהן ההמלצות של עורכי המחקר לגבי ריצה ומה חושב על זה קרדיולוג ישראלי שהוא גם מרתוניסט?
מרתון ת"א. במקצה המרתון השתתפו השנה מספר הרצים הגדול ביותר צילום: יאיר בן עמי
עוד כתבות בנושא
למרתוניסטים תוחלת חיים נמוכה יותר
על פי המחקר שפורסם באתר "אמריקן קולג' קרדיולוג'י", נאמר כי אנשים הרצים למרחקים ארוכים ולאנשים שלא עוסקים בספורט כלל יש תוחלת חיים קצרה יותר מאשר לרצים למרחקים מתונים. הסיבות לכך עדיין אינן ברורות.
במחקר נבדקו יותר מ-3,800 רצים שגילם הממוצע 46 וגילם המינימלי 35. כמעט 70% דיווחו על ריצה של יותר מ-20 מייל לשבוע (כ-32 ק"מ). הרצים נשאלו לגבי השימוש שלהם בנוגדי דלקת שאינם סטרואידיים (NSAIDS) שהשימוש בהם נקשר בעבר בבעיות לב, וגם לגבי השימוש באספירין, שידוע בהשפעה המגנה שלו על הלב. הרצים גם דיווחו על גורמי סיכון למחלות לב כמו לחץ דם גבוה, יתר כולסטרול, סוכרת, היסטוריה משפחתית של מחלות לב ועישון.
אף אחד מהגורמים הללו לא הסביר את תוחלת החיים הנמוכה יותר של הרצים למרחקים ארוכים. השימוש ב-NSAIDS היה נפוץ יותר אצל רצים שרצו פחות מ-20 מייל לשבוע.
ד"ר אריק פינקלשטיין, בן 59, הוא מנהל יחידת הצנתורים בביה"ח איכילוב ורץ למרחקים ארוכים. ולא, הוא לא מתכוון להפסיק לרוץ בעקבות המחקר. "אני רץ כבר שנים רבות, עוד לפני שזה נהיה טרנד ומאז שהייתי בצנחנים", הוא מספר, "אבל תמיד רצתי מרחקים קצרים, יחסית, 7-8 ק"מ פעם בשבוע. את המרתון הראשון שלי עשיתי רק בגיל 53 בטבריה וסיימתי בתוצאה של 3:23 ש', ובמרתון תל אביב לפני שנה אפילו הגעתי לפודיום קבוצות גיל".
כיצד אתה מסביר את תוצאות המחקר המפתיעות והשלכותיהן?
ד"ר פינקלשטיין: "לספורט יש השפעה מיטיבה על מחלת לב טרשתית, שהיא מחלת הלב השכיחה באוכלוסיה והגורם הראשון לתחלואה ולתמותה בעולם המערבי. מדובר במחלה הגורמת להתקפי לב על רקע היצרויות בעורקים הכליליים. כל ספורט אירובי שעושים מקטין על ידי מספר מנגנונים את הסיכוי ללקות במחלה: הורדת לחץ הדם,הורדת רמת הכולסטרול, הפחתת הטרשת ועוד. כשמדובר בריצות למרחקים ארוכים, הרי שהן גורמות לכך שתפוקת הלב צריכה לגדול.
"בסופו של דבר, האחד מתקזז עם השני, כך שלאנשים שעוסקים בספורט בצורה מוגזמת אין בעצם שום רווח מול האוכלוסיה שלא עוסקת בספורט מבחינת תמותה, ואולי יש להם אפילו הפסד".
ד"ר פינקלשטיין: "לספורט יש השפעה מיטיבה על מחלת לב טרשתית, שהיא מחלת הלב השכיחה באוכלוסיה והגורם הראשון לתחלואה ולתמותה בעולם המערבי. מדובר במחלה הגורמת להתקפי לב על רקע היצרויות בעורקים הכליליים. כל ספורט אירובי שעושים מקטין על ידי מספר מנגנונים את הסיכוי ללקות במחלה: הורדת לחץ הדם,הורדת רמת הכולסטרול, הפחתת הטרשת ועוד. כשמדובר בריצות למרחקים ארוכים, הרי שהן גורמות לכך שתפוקת הלב צריכה לגדול.
"מחזור הדם שלנו מחולק לשניים: בצד השמאלי של הלב יש שריר שיכול להתעבות ולהתכווץ חזק יותר ובכך לייצר תפוקה גבוהה יותר. אבל החלק הימני של הלב לא יודע לעשות את זה. הוא בעצם מהווה תחנת מעבר לדם, ואין לו משאבה חזקה שמתכווצת.
במאמץ פיזי גבוה לאורך זמן, כמו בריצת מרתון, העומס על הלב גדל ועקב כך החלק השמאלי של הלב באמת מתעבה ומתמודד עם העומס, אבל בצד הימני זה לא קורה. מהשכן קורה זה שנוצרים שינויים ברקמה שבצד הימני, שמזכירים מאוד מחלה שגורמת להפרעות קצב ממיתות. כך שבעצם, כל זמן שרצים בעומס סביר משיגים את הרווח שבפעילות אירובית, שהוא הקטנת הסיכון למחלה טרשתית; אבל כשמגזימים – מעלים את הסיכון למחלה אחרת,שגם היא יכולה להרוג.
המלצת הרופא. רוצו מרתון אחד וסמנו עליו "וי" צילומים: Thinkstock
"בסופו של דבר, האחד מתקזז עם השני, כך שלאנשים שעוסקים בספורט בצורה מוגזמת אין בעצם שום רווח מול האוכלוסיה שלא עוסקת בספורט מבחינת תמותה, ואולי יש להם אפילו הפסד".
ההמלצה של ד"ר פינקלשטיין לאנשים היא להקשיב לגוף ולא לאמביציות. "אם הגוף אומר שקשה – הניחו לו. בנוסף, אני ממליץ לאנשים שעוסקים בספורט אינטנסיבי לאורך שנים, לבצע בדיקות מאמץ תקופתיות".
להוסיף חיים לשנים ולא שנים לחיים
גם ד"ר מצומורה, אחד החוקרים, הודה שהוא לא עומד להגיד למטופלים שלו "אל תרוצו". "אנחנו עדיין לא יכולים להגיד מהו המינון האופטימלי של ריצה לבריאות ולאריכות ימים, ואני מעדכן אנשים שרצים למרחקים ארוכים בנוגע למסקנות המחקר", הוא אומר.
ד"ר ג'יימס או'קיפי, מנהל המכון לרפואת לב מונעת במכון הלב בקנזס, מאמין שיש חשיבות למינון הריצה. לדעתו ריצה במינון מתון תורמת לבריאות, ולא ריצה למרחקים ארוכים ששוחקת את הגוף. אימונים קיצוניים כרוניים עלולים לגרום לשינויים בלב, לדבריו, ובכך לערער על חלק מהיתרונות שפעילות גופנית מתונה מעניקה. לדעתו, אם מישהו מעוניין לרוץ למען הבריאות, הדרך לעשות זרת היא בקצב איטי עד מתון, פעמיים-שלוש בשבוע, עד לזמן כולל של שעתיים וחצי.
"אם אתם רוצים לרוץ מרתון", הוא מוסיף, "רוצו אחד וסמנו 'וי' ברשימה שלכם". אבל ככלל, הוא ממליץ לרצים להימנע מתרגול מאומץ למשך יותר משעה בכל פעם.
גם לד"ר פינקלשטיין יש מסר ואפילו הוא בעצמו לא מתכוון להפסיק לרוץ למרחקים ארוכים, "בקבוצת הריצה שלנו בכוכב יאיר, אומרים שהריצה לא מוסיפה שנים לחיים, אלא מוסיפה חיים לשנים. אני לא רץ כדי להיות בריא יותר. אני מחפש איכות חיים. יש עוד דברים לא בריאים שאנחנו עושים בחיים, כמו לאכול בשר".
ד"ר פינקלשטיין. "יש להקשיב לגוף ולא לאמביציות. אם הגוף אומר שקשה – הניחו לו"
פנינו לאיגוד הקרדיולוגי הישראלי אשר להם מסמך עמדה מ-2012 בנושא ושם נכתב כי: "פעילות גופנית במסגרת מניעה ראשונית ושניונית של מחלות לב וכלי דם", "ככל שמתאמנים יותר – התועלת הבריאותית גבוהה יותר". עם זאת, כנראה שבמסמך לא מתייחסים לפעילות גופנית כה מאומצת. מכיוון שהם מציינים ש"לרוב האוכלוסיה מומלץ לשרוף 1,000 קלוריות בשבוע במסגרת פעילות גופנית שבועית מצטברת". הם ממליצים לשלב במסגרת האימון השבועי אימון גופני בעצימות בינונית ואימון גופני בעצימות גבוהה ומסכמים בכך ש"מעט פעילות גופנית זה טוב, יותר פעילות גופנית זה מצוין".
מה נכון? תחליטו בעצמכם. כנראה שבשורה התחתונה יש מספיק יתרונות לריצה, הרבה מעבר לבריאות נטו.
11.5.2014
אביטל הירש
שוחה לאט, רצה בעצלתיים ורוכבת להנאתה
עורכת משנה ב-Shvoong
