מי שעוקב אחרי ריצת המרתון בעידן המודרני יודע שיפן נחשבת לאחת המעצמות הגדולות בתחום הזה. נכון שכיום אין מדינה שמתקרבת לקניה ואתיופיה גם ברמה של הרצים וגם בכמות של הרצים המהירים ביותר. מצד שני, ליפן יש מסורת גדולה מאוד של הצלחות והיא גם ידועה בכמות גבוהה מאוד של רצים בעלי תוצאות מהירות במיוחד בכל קנה מידה. זו בדיוק הסיבה שהיפנים ירצו לעשות הכל כדי שהרצים שלהם יצליחו במרתון האולימפי שיתקיים במשחקי טוקיו 2020.
עוד כתבות בנושא
מה אתם צריכים לדעת על מסלול חצי המרתון החדש בטבריה?
צפו: התיכוניסטית שעזרה למובילה במרתון דאלאס לנצח אחרי שהתמוטטה
לראשונה רץ שלא נולד באפריקה ירד מ-2:06 שע' במרתון
דווקא במרתונים אולימפיים נרשמו לא מעט הפתעות לאורך ההיסטוריה, מאחר ובמרוצים טקטיים ללא מכתיבי קצב נפתחים הסיכויים גם לרצים שלא משתייכים לצמרת הגבוהה ביותר של המרתוניסטים בעולם, מה גם שבמשחקים האולימפיים כל מדינה רשאית לשתף שלושה רצים בלבד. ועדיין, הרץ היפני האחרון שזכה במדליה אולימפית עשה את זה ב-1992 והרצה היפנית האחרונה עשתה את זה ב-2004.
לקראת טוקיו 2020 היפנים רוצים למצות את הפוטנציאל הגדול שלהם עד הסוף, ואם בקמפיינים קודמים הם קבעו את הנציגים שלהם למשחקים האולימפיים על סמך הישגים ב-3 או 4 מרתונים גדולים, הפעם הם מתכוונים ליישר קו עם השיטה האמריקאית, שם קובעים את הנציגים למשחקים האולימפיים בתחרות אחת שבה אי פשר לטעות. זה עבד לאמריקאים מצוין במשחקי ריו 2016, שבהם גיילן ראפ זכה במדליית הארד לגברים וג'ארד וורד סיים שישי, ואצל הנשים סיימו שליין פלנגן ודזירי לינדן במקומות 6 ו-7.
היפנים החליטו להיות הרבה יותר מחמירים מהאמריקאים, ולקראת תחרות המבחן שתתקיים בסתיו 2019 הם קבעו קריטריונים קשיחים ביותר להעפלה לתחרות זו. לפי הקריטריונים, המרתוניסטים היפנים צריכים לקבוע בין אוגוסט 2017 לאפריל 2019 תוצאה מהירה יותר מ-2:08:30 שעות (לגברים) או 2:24:00 שע' (לנשים) במרתון שהוא רשמי ומדוד לפי תקנות ה-IAAF (התאחדות האתלטיקה הבינלאומית). אפשרות נוספת לקבוע קריטריון היא להשיג ממוצע של 2:11 שע' (גברים) או 2:28 שע' (לנשים) בשני מרתונים לפחות במהלך חלון ההזדמנויות הזה שאורכו שנה ושמונה חודשים.
כדי לשמור על רמה גבוהה במרתונים המקומיים ביפן, וגם על מחיר זכויות השידור שלהם, החליטו היפנים להקל על המרתוניסטים שיתחרו במדינה וכך 3 הראשונים שמסיימים ראשונים במרתון פוקוהוקה בשנים 2017 ו-2018 מעפילים לתחרות בתנאי שיהיו מהירים מתוצאה של 2:11 שע', כמו גם 3 הראשונים במרתונים של טוקיו ואגם ביווה בשנים 2018 ו-2019. בנוסף, היפנים גיבשו עוד כמה נוסחאות אחרי ששלושה מקומות יתפסו בכל אחד מהמרתונים שהוזכרו כאן, והכל כדי שהרמה של רצי המרתון בתחרות המבחן שתתקיים בסתיו 2019 תהיה כמה שיותר גבוהה. אגב, אצל הנשים תתקיים שיטה דומה רק במרתונים של אוסקה ונאגויה, שם שלוש הראשונות יעפילו אוטומטית אם ירדו מתוצאה של 2:28 שע'.
השיא הישראלי לגברים אגב הוא 2:14:21 שע' והשיא לנשים הוא 2:35:59 שע'. תוצאות מכובדות של רצים מצוינים מהזווית הישראלית, אבל כל כך רחוקות ממה שנחשב למספיק טוב כדי להגיע למשחקים האולימפיים במדי יפן. בקמפיין האולימפי האחרון בחרו להקל על רצי המרתון הישראלים ולאפשר להם לקבוע קריטריון אולימפי על פי התוצאה הכי קלה שאפשר מבחינת הקריטריון הבינלאומי (2:19 שעות אצל הגברים). לקראת טוקיו 2020 קרוב לוודאי שישקלו זאת מחדש, אבל אין ספק שיש מה ללמוד מהיפנים, אם לא מהתוצאות אז לפחות מהשיטה.