מאת:ד"ר שמי שגיב
תחרות ספורט נועדה לשם משחק והנאה אך במקום זאת היא הופכת להיות מטלה נסבלת, כך סבור ד"ר שמי שגיב, ומציע לכל הספורטאים שבכול הרמות להניח למתחרים האחרים ולחשוב יותר על התחרות עם עצמם, כספורטאים מקצוענים השואפים להישגים
חצי מרתון ת"א צלם: סער בן הרוש
יצר התחרותיות, הרצון לנצח ולגבור על היריבים טבוע בנו משחר ילדותינו. תכונה זו ינקנו כבר בשנים הראשונות לחיינו מהסביבה המיידית כמו- הורים, מורים ומאמנים שדרבנו אותנו להישגים. הרצון להשתפר ולשבור שיאים אף הוא חלק מהטבע האנושי, כי מה שלא גדל וצומח נבל ומת.
לא די בכך שספורטאי, ובעיקר ספורטאי סבולת, צריך להתמודד עם מרחק, מאמץ ואיתני הטבע, כעת הוא גם צריך לעשות זאת מהר יותר, בכדי להגיע למעמד על פודיום. עומס זה מותיר לא מעט "חללים" מאחור שמוצאים עצמם פורשים מענפי הספורט בגלל אכזבה וקריסה תחת המתח. פעילות ספורט, אמורה להיות משחק והנאה, אך במקום זאת היא הופכת לסבל ומטלה. שינוי בגישה ובתובנה, שבעצם אנו מתחרים אך ורק נגד עצמנו, ואנו אלו שקובעים את החוקים להצלחתנו, מיד תגרור תגובה לשחרור מצבורי מתח ואלמנטים שכובלים אותנו מלהגשים את הפוטנציאל הטמון בנו להשגת שיאים חדשים.
פרושה של המילה – COMPETITION באנגלית, הוא תחרות. המילה נוצרה מחיבור שני שורשי מילים; האחד – COM, שפירושו – יחד, כמו גם קהילה ( COMMUNITY), והשורש השני מהשפה הלטינית – PETERE פירושו להשיג, לשאוף – TO SEEK. יחד, שני השורשים יוצרים את המילה COMPETITION, שמשמעותה לדעתי היא, להשיג יחד עם אחרים את המיטב שבי.
להתחרות זה לא להשיג אחרים אלא להשיג את המיטב שבי, ביחד ולא נגד. כשרצים לבד, מתחרים כדי להשיג את המיטב רק נגד עצמך, נגד המרחק ונגד הזמן. זו למעשה התחרות האמיתית, מול האתגרים שאנו מציבים בפנינו. בתחרות, המתחרים משמשים לנו כעזר להגשים אף יותר ממה שחשבנו או הערכנו. כשאנו מתחרים נגד אחרים אנו למעשה מגבילים את היכולת שלנו להגיע אל המקסימום. התחרות האמיתית היא בין המשמעת העצמית לחוסר המשמעת.
מנצחים יוצרים ולא מתחרים. מנצחים פורצים דרך, יוצרים נורמות חדשות. שיאי עולם, מבטאים את קצה גבול היכולת האנושית לאותה תקופה ונחשבים כפורצי דרך המגיעים אל אותה פסגה שעד אז נחשבה כבלתי אפשרית. פריצת דרך זו מאפשרת לשבור מחסומים, בעיקר אמונות מגבילות, המאפשרות לנו להאמין שאנו מסוגלים ליותר.
למעשה אין דבר כזה יריב. משמעות היריב אומרת, שההצלחה תלויה בביצועים של אחרים. כולנו יודעים שההצלחה או אי ההצלחה תלויה אך ורק בנו. היריב האמיתי זה האמונות המגבילות שלנו בלבד. הרצון לנצח ולהשיג רץ זה או אחר מכניסה את הגוף למתח לא רצוי וגורמת להתמקדות ב"יריב" ואז מפסיקים להיות ממוקדים עצמנו, כלומר, כשמתמודדים כנגד רץ אחר ומנצחים, אין זה אומר שהשגנו את המיטב, פשוט היינו טובים ממנו. כאשר נמצא רץ מלפנים הוא מדרבן להגביר קצב, וכאשר חולפים על פניו זה עשוי לדרבן אותו לרוץ מהר יותר. זו למעשה פעולת התחרות. בתחרות אנו מדורבנים ומדרבנים אחד את השני. ביחד.
שחרר עצמך מכבלי היריבות אל הפוטנציאל שבך. אנו משקיעים באימונים ותמיד רוצים להרגיש שאנו משתפרים. זה אכן מתסכל להיות תקוע ועוד יותר לסגת. תסכול זה יוצר לא מעט מתח שעלול לגרום לדעיכה במוטיבציה ובביצועי הגוף. השאלה החשובה היא: האם אתה רוצה להתקדם בגלל שאתה לא מסופק מהתוצאות שלך? אם התשובה לכך היא חיובית, סביר להניח שבמרבית הזמן תהיה במצב של תסכול ומתח. כדי להימנע מכך יש שלב בו צריך לחוש מסופק ואפילו לומר לעצמנו – "נכון להיום, לאור כל הנתונים, זה הטוב ביותר שאני מסוגל להפיק מעצמי ואני מסופק". להיות מסופק אין זה אומר שצריך להסתפק בהישגים העכשוויים, טבעי לשאוף ליותר.
השאלה שצריכה להישאל היא האם השאיפה מונעת מתוך סיפוק או מתוך תסכול? תסכול גורם לירידה באנרגיה, במוטיבציה, במיקוד ובתפקוד מערכות הגוף. לעומתו, סיפוק גורם לתחושה של כיוון נכון, ממשיך להשתפר וכמובן האנרגיה והמוטיבציה יהיו בהתאם. לכן, בכל שלב הרגש מסופק כי רק מתוך סיפוק תבוא ההשתפרות. הדרישה היחידה לנצח זה להיות בתחרות, להיות במשחק. מי שלא במשחק, על הטריבונות, מן הסתם, גם אינו יכול לנצח. מעבר לדרישה בסיסית זו, כל שאר החוקים אלו חוקים שכל אחד ואחד מכתיב לעצמו.
ישנם ספורטאים שתמיד מפסידים, כי הם תמיד מכתיבים לעצמם הישגים לא ריאלים ובכך הם מכשילים את עצמם, מלכתחילה. בפעמים שהם כן משיגים את יעדם, לרוב הם גם יבטלו הישג זה: "המסלול היה קצר", או "הרצים הטובים לא הגיעו לתחרות" ועוד תירוצים כאלה. לכן כדי לקבוע מראש ולהגדיר את החוקים להצלחה כך שלא משנה מה קורה בקו הסיום, אנחנו תמיד מנצחים.
מטרת התחרות היא לגרום לכל אחד ואחת מאיתנו לממש את הפוטנציאל שלנו, ביחד, לשבור שיאים חדשים ותמיד לצאת כמנצחים. החוק היחידי שמוכתב עבור כל ספורטאי זה השתתפות במרוץ. מעבר לכך, כל החוקים האחרים הם חוקים שרק אתה ואתה בלבד מכתיבים. המפסידים תמיד מצוידים בכל התירוצים האפשריים, למנצחים אין תירוצים. היה מנצח כי אתה כזה.
הכותב: ד"ר שמי שגיב – כירופרקט, מומחה לפציעות ספורט
M.Sc. ביומכניקה – ניתוח ואבחון תנועת כף הרגל – Gait Analysis
