לכתבה מס' 01 | כתבה מס' 02 | כתבה מס' 03 | כתבה 04
הפרק הזה בבלוג ״מתנגן אצלי בראש״ כבר שנים רבות, ולא מצאתי הזדמנות טובה יותר מאשר היום, ראש השנה, 18 יום לפני הספרטתלון לכתוב אותו.
מי עומד מאחורי ההצלחה? אריאל רוזנפלד בספרטתלון, ליאןר זך מאור ברקע | צילום: באדיבות אריאל רונפלד
נכנסתי לעולם המרחקים הארוכים ב-8.8.2008 עם תחילת ההכנות למרתון הראשון שלי (טבריה 2009). בלמעלה מ-10 שנים שהריצה למרחקים ארוכים הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי היו לי 2 מאמנים: יאיר קרני היקר שליווה אותי כ-4 שנים מתחילת הדרך ועד לאפריל 2012 (כולל שיפור שיא המרתון שלי מ-3:27 שע' ל-2:47 שע' וניצחון בסובב עמק 61 בקצב 4:40דק'/קמ), וליאור זך-מאור, מאמני ב-6 שנים האחרונות במסגרת הנבחרת הייצוגית של Zone3. אותו פגשתי ב-2012 כי רציתי להתמקד במרחקים ארוכים במיוחד, וסיכמנו ש״יש סיכוי שדברים מעניינים יקרו מכאן״ (בראיה לאחור, שיפור נוסף של שיא המרתון ל-2:41 שע', 2 סיומי ספרטתלון, ניצחונות במרוצים למרחקים 10-161ק"מ…)
בפרק זה אנסה לפרט את חשיבות המאמן בעיני.
מקצועי
חלק משמעותי מחשיבות המאמן היא הידע המקצועי בהכנה לאירועי סיבולת ארוכים במיוחד. כמעט לכל מרחק ריצה כלשהו ניתן להוריד תכנית מהאינטרנט, ו/או להתייעץ עם חברים/שותפים וכו׳. לפעמים צורת עבודה כזו יכולה אפילו לעבוד, אבל כבר מתחילת הדרך רציתי מאמן שיידע מניסיונו האישי כספורטאי ו/או מאמן יותר ממני.
הידע בא לידי ביטוי בנושאים כלליים הקשורים לתכנון וביצוע (איך בונים ״עונה״, סוגי אימונים, טווחי דופק, טווחי קצב, שילוב התאוששות וכו׳), אבל לא פחות מכך גם בהתאמה האישית אל המתאמן – אורח חייו, האופי שלו, החזקות והחולשות שלו וכו׳. תכנית אימונים מסוימת יכולה לעבוד נהדר עבור מתאמן אחד ולהיות קטסטרופלית עבור מתאמן אחר, ואפילו אותה תכנית יכולה להתאים לאותו מתאמן בשנה מסוימת ולא להתאים בשנה אחרת. על המאמן להיות מאוד ״גמיש מחשבתית״ ועם ארסנל כלים רחב בכדי לבצע את ההתאמות הללו.
כשפניתי אל ליאור ב-2012, ידעתי שאני רוצה לרוץ מרחקים מאוד ארוכים, וליאור כמי שמכין ספורטאים לאירועי סיבולת ארוכים (בעיקר איש ברזל) היה עבורי בחירה טבעית בכיוון הזה.
אובייקטיבי
אני מאמן ריצה בעצמי ובשנים האחרונות הכנתי מאות רצים למרתון ועשרות רצים לאולטרה מרתון. עדיין אני מתרגש ומצפה בכל פעם שליאור שולח לי את המייל שהכותרת שלו היא ״תכניות קדימה״ עם תכנית האימונים לשבוע הבא. בחלק גדול מהמקרים לו הייתי צריך לכתוב את התכנית לעצמי היא הייתה דומה/זהה למה שליאור היה כותב, אבל לפעמים לא, ולליאור יש את ״יתרון״ האובייקטיביות והיכולת לקבל החלטות לגבי תכנית האימונים שלי ו/או שינויים שכדאי לבצע בה מעצם העובדה שאני לא אמור לבצע את ההחלטה בעצמי.
שותפות לדרך ולמטרה
ליאור ואני שותפים לאורך כל הדרך, מהגדרת המטרות, תכנון הדרך להגיע אליהן וההשתתפות במרוצים עצמם. לפעמים זה מצליח כמו שתכננו ורצינו ולפעמים לא. בכל מקרה אנחנו לומדים וממשיכים קדימה. כמו בתחומים אחרים בחיים, כשעושים דברים יחד ולא לבד הם עוצמתיים יותר, עבור כל השותפים במלאכה. במהלך ההכנות והמרוצים עצמם, אני מאוד רוצה להצליח גם ״עבור״ ליאור, פשוט כי אני יודע שזה חשוב לו וישמח אותו. למרות שאני מבוגר מליאור בחודש שלם, המשפט של ״כל ילד צריך מבוגר שיאמין בו״ לא יכול היה להיות יותר מתאים.
כיף לחלוק את הרגעים האלה | צילום: באדיבות אריאל רוזנפלד
לסיכום, בעיני חשיבות המאמן בהכנה לאירועי סיבולת ארוכים היא עצומה ולכן בחרתי להיעזר במאמן מהצעד הראשון שלי בתחום. אני מרגיש בר-מזל עם המאמנים שליוו ועדיין מלווים אותי בדרך הארוכה והפתלתלה להגשמת החלומות שלי.
