"הקטע שהכי אהבתי היה קטע הריצה החמישי שלנו מיער רמת השופט להזורע. מסלול שביל לבן וחום. קטע בן כ- 7.5 ק"מ במגמת ירידה ממתקני פארק טייפון לקיבוץ הזורע." הסיפור של יוסי רבלין על מרוץ הר לעמק 2010

מאת:יוסי רבלין

הר. ארבעה חברים יצאו לדרך, חבר חמישי הצטרף אליהם לגיבוי. המשימה: מרוץ שליחים 'הר לעמק השני'. כן, גם אנחנו היינו חלק מכ- 1,300 רצים ששמו לעצמם מטרה להגיע בריצה מקַלְעַת (מבצר) נַמְרוּד שעל הר הגולן ועד לישוב הקהילתי תמרת שבעמק יזרעאל, מרחק של 217 ק"מ. ברזילאי אחד יעשה את כל המרחק בגפו, יהיו עוד משוגעים שיעשו זאת בגפם ובגופם ואולם ירוצו רק 127 ק"מ. הרוב יעשה זאת ברביעיות ובשמיניות. הקבוצה שלנו "יעדים"  כללה את  דני קפלן, "הדוקטור", סגן מנהל מחלקת אף אוזן גרון בסורוקה שהגיע מהנגב, "רץ נשמה". אייל בלווייס האדריכל, "נשמה רץ", ראש הקבוצה מהוד השרון, רן צחור מהרצליה, איש מערכות המידע, שפציעתו הלא צפויה עקב החלקה עם אופניים הביאה אותי להרפתקה הריצתית-יצירתית לרוץ לצידו. הוא גם האחראי על מערכות המידע במרוץ, זאת אומרת על ה-GPS,  ואורן דרורי הסטאראפיסט מתל-אביב הרץ המהיר שלנו. מצטלמים על רקע שמי הגולן, נפרדים ממילמן מאמן יעדים,  שעתיד לגמוע במהלך המרוץ 127 ק"מ (רק אם הברך שלו תרשה זאת) ותוך כדי מנצל את ההזדמנות לעשות נפשות למרוץ אולטרא חוצה ארץ שהוא מארגן בחודש אוקטובר.

קלעת נמרוד

כל מסע, גם כזה שנערך בריצה, ואורך 217 ק"מ מתחיל בצעד הראשון. הוא נעשה כאמור בקלעת נמרוד ביום חמישי בשעה 12.00 צהרי היום. קלעת נמרוד, אתר ארכיאולוגי ובו שרידי מבצר גדול אשר נבנה ובוצר במרוצת השנים על ידי צבאות איובים וממלוכים. המבצר שוכן בשיאו של רכס צר בגובה של כ-800 מטר מעל פני הים, למרגלות החרמון. קרוי על שמו של גיבור תנכי. כאן אגב צולמו חלקים מהסרט בופור. כאן גם מתחיל הסרט הפרטי שלנו. ההתחלה מטבע הדברים בירידה. דני, הוא הרץ מספר אחד שלנו. אנחנו עומדים ומריעים. הוא מניף את ידיו ומתחיל להתגלגל למטה. יוצאים עם הרכב לבניאס להמתין. בינתיים אייל מתכונן. אני שולף ספר. יש במרוץ הזה מהירים ממני, צעירים ממני, חכמים ממני. אבל אני רוצה להיות לפחות היחיד שמשלב את הריצה המפרכת הזו עם קריאת ספר. אני שולף "וודקה ולחם"..(זה שם הספר) של מירה מגן ומתענג על שלווה קריאתית. דני מגיע, מתלונן שלא הצליח לרוץ לאט, אנחנו מברכים אותו, מאיצים בו לעשות מתיחות, לשתות מים. אייל יוצא ברגל, אנחנו יוצאים ברכב לתחנה הבאה.

אגמון החולה

שכרנו רכב מסחרי מחברת השכרה בני-ברקית (הייתה הזולה ביותר) רכב שביום-יום משמש להובלת נוסעים להשתטח על קברי צדיקים, מה שנתן לנו השראה ללא מעט בדיחות על הצדיקים שמעתה כל השתטחות שלהם תהיה מלווה בניחוח הגרביים שדבק ברכב לעד, במהלך השהייה הלילית בתוך יורה קצת מסרוחה. נשכרו גם שירותיו של נהג חמוד שקראים לו מור. ביום יום הוא נהג בחברת שינוע. במילואים הוא נהג החפ"ק-מ"פ בגדוד המילואים של אורן ועכשיו נהג של רכב ליווי של אצים רצים. בהמשך בין המתנה להמתנה שוחחנו. הבנתי לפתע את השמחה שהייתה נסוכה על פניו על ההפסקה במרוץ המטורף של החיים שנפלה עליו לטובת נהיגה במרוץ המטורף של הר לעמק. זה אפשר לו קצת חופש ממאבק מר ומתיש אותו הוא מנהל מול גרושתו כדי לראות את ילדיו האהובים. אנחנו יושבים על גדת החצבני ומשוחחים על החיים. איך בחור חיובי שכזה, מצא עצמו בסרט משפחתי אומלל שלא מגיע לו. הוא קצת משחרר קיטור אני מנסה לעודד אותו שלא יתייאש מן האהבה. אחר כך מגיע חלקי וחלקו של רן לרוץ. קטע הבתולים שלנו במרוץ זה יהיה מחורשת הפקאן שעל גדות הירדן ועד לאגמון החולה. לפני כן אני מספיק עוד שלוק מהוודקה ולחם. "באין מוצא אחר, האלכוהול הוא מושיע הגון של המוח" מהגגת מירה מגן בספרה המהנה, אני מסמן את הקטע הזה בראש ומתרגם אותו לריצה. באין מוצא אחר גם הריצה היא מושיעה הגונה של המוח, אני חושב לעצמי.  בהמשך אציע גם לנהגנו הנאמן להתחיל לרוץ אולי קצת להביא מזור לנפש המצולקת, והוא יספר שבאחרונה החל לעשות צעידות בחוף הים של חיפה עם ידידת נעורים. קרוב לשתיים בצהריים, השמש קופחת בראש ורן ואני יוצאים לריצתנו.

לילה

ריצה, המתנה, החלפה, שחרור, שתייה, אכילה, הפעלת גרמין, בליעת כמוסות מלח. המרוץ זורם יפה. ה- GPS מתפקד טוב. בתום כל קטע – LEG בשפתנו – הרכב ממתין בצייתנות. החלפה עניינית בין רץ שסיים לרץ שמתחיל כוללת זריקה מהירה של השם והמספר למרשלים ולמרשליות האדיבים תמיד, הסרה מהירה של שבב הריצה מתחתית שריר התאומים והעברתו בדרמתיות מתבקשת לרץ החדש. הערב מתחיל לרדת על המדרונות של רמת כורזים בצפון הכינרת בין כרכום לאלמגור.

רן ואני רצים, קטע שרובו ירידה והברכיים אומרות את דברן. רצים דרך מטעי המנגו והאבוקדו של מושבי הסביבה. יורדים ויורדים ויורדים ומגיעים לכינרת. החלפה בכפר נחום. שותים מים, אפילו לא מספיקים לעשות שחרור ומתיחות כי הקטע הבא של דני קצר וחייבים למהר לנקודות ההחלפה. הערב יורד במלא עוזו. האורנים מכחילים ונבלעים בחשכה. עוד מעט תעלה הלבנה. היא עתידה להיות הלילה במילואה אבל זה יקרה רק בסביבות 11 בלילה וגם ככה היא לא תאיר במלוא עוזה כי הלילה מעונן והארתה תעשה מבעד פילטרים חיוורים. שולפים פנסי ראש והעמק מתמלא בחייזרים בעלי עין שלישית בוהקת בלובנה.

רמת השופט

הקטע שהכי אהבתי היה קטע הריצה החמישי שלנו מיער רמת השופט להזורע. מסלול שביל לבן וחום. קטע בן כ- 7.5 ק"מ במגמת ירידה ממתקני פארק טייפון לקיבוץ הזורע. ריצה בתוך חורשות אורנים ואיקליפטוסים. שעומדים מימינך ומשמאלך כמו נפילים תמירים ומעליהם מבצבצים שמיים בכחול כהה. הגוף מציית לנו למרות שהוא רגיל לישון בשעות אלו וזה גילוי מרנין. אנו רצים בשקט. רק גניחות הנשימה של רן ושלי ושחיקת האבנים הקטנות תחת נעלי הריצה נשמעים ומציקים מן הסתם לתנים, לשועלים, לנמיות ולחזירי הבר לנום את שנתם שלהם.

סוף מרוץ

הר לעמק הייתה חוויה מדהימה של ריצה, של חברות, של בילוי שעות ביחד בתוך יורה מסרוחה (סתם, לא היה מסריח כלל ועיקר בטח לא כצעקתה).. היה כייף לפגוש את הארץ שלנו דרך הרגליים ולראות כמה היא יפה. רגלים רצות לא רואות שחיתות ולא רואות אלימות ואישי ציבור עצורים. אז אתה מתאהב בארץ מחדש. רצנו בשמש, רצנו בחושך, רצנו בליל ירח, ועל הר קרח. בשקיעה ובזריחה. שמחתי שעליתי על העגלה הזו, אמנם כסוג של טרמפיסט אבל זה היה שווה. היה כייף להתרשם מתושבי תימרת החיוביים שהתגייסו למאמץ ודאגו שהכול יתקתק כמו מרוץ חו"ל. התאוששתי במהירות נראה שגם הודות ל- MSM (קפסולות טבעיות להקלה על כאבי ברכיים) שאייל הלעיט אותי במהלך הליל. אייל בעל הלב הגדול, ודני רץ הנשמה ובן זוגי לריצה רן, שכייף לרוץ איתו, ואורן טוב הלב הרץ המהיר והמשקיען שגם סידר לנו נהג חמוד שקוראים לו מור. לכולם התודה והברכה. תודה גם למלך הבלתי נלאה – ראובן היצירתי, המאמן המופלא של קבוצת יעדים שדאג לכל פרט כולל סנדוויצ'ים טעימים באמצע וקולה משיבת נפש. (אגב הברכיים שלו הרשו לו לרוץ רק מחצית מהכמות שתיכנן).
עמק. סיפורים עוד יסופרו מילים עוד ייאמרו.
——————————————————————————————————–
יוסי רבלין – מחבר הספר 42.2 סיפורים קצרים ומסלולים ארוכים על ריצה ואהבה