היום, הרבה יותר מפעם, אחת המטרות העיקריות של אנשים שנרשמים למרתון היא להוכיח לעצמם שהם יכולים לעשות דברים שהם לא חלמו עליהם. מסתבר שלא מעט אנשים מרגישים שהם צריכים את זה מתישהו באמצע החיים הרגילים שלהם, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באנשים מיוחדים, עם צרכים מיוחדים אבל שאיפות זהות לגמרי.

ירון בירן מגדיר את עצמו כאדם מיוחד. הוא בן 46, מתגורר ועובד בכפר כישורית לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. הוא התחיל לרוץ כי המליצו לו על פעילות גופנית כדי להתמודד עם משבר שהיה לו, ומאז קרה דבר נפלא. ככל שהוא רץ והשקיע יותר, כך קרו לו יותר ויותר דברים טובים בחיים. מהסיבה הזו בדיוק גם הוא החליט ללכת עד הסוף ולהירשם למרתון.

עוד כתבות בנושא 
"אנשים אמרו לי שהם התחילו לרוץ, לאחר ששמעו על הפציעה שלי"
"פעילות לאנשים עם מוגבלויות היא בעדיפות עליונה אצלי"
אושפיזין לחג עם הטריאתלט העיוור אורן בליצבלאו

"ההחלטה לרוץ מרתון באה ממקום של להרגיש שאני מסוגל, יכול, רוצה להשיג כל מטרה גם כשהיא קשה. לפרוץ גבולות ולעשות את הלא יאמן", מספר ירון בירן, "מרתון טבריה היה הראשון שלי, ועוד לפניו כשרצתי ריצות של 10 עד 21 קילומטרים אמרתי לעצמי שאני רוצה להתקדם, להרגיש מנטלית את מה שהגוף הולך לעבור במרחק של 42 קילומטר. אז הגעתי עד למרתון טבריה יחד עם קובי גטניו שהיה חונך ומלווה שלי. בסיום, ב-100 מטרים האחרונים, פתאום הכרוז אומר 'קבלו את ירון בירן מכישורית', איך שנכנסתי זה היה כמו אדרנלין מאוד גבוה. הגעתי לסיום, עמדתי דום 2 דקות ואחרי שסיימתי את הריצה עמדתי חסר אונים, כולי דמעות וזרמים בכל הגוף, ממש פרצתי בבכי ונשענתי על המאמנת שלי – זה היה רגע לא פשוט".

השנה הוא מתכנן להיות מהיר במיוחד בישראמן. ירון בירן | צילום: צלמי שוונג

ירון בירן, שביום יום עובד ביקב של כפר כישורית, היה החלוץ מבין תושבי הכפר בריצה למרחקים ארוכים. הוא התחיל עצמאית ופנה לשני מאמנים מהצפון, עופר יעקב ושרונה שלו מאייר, שהכינה אותו למרתון הראשון שלו. היום, בעיקר בזכותו, יש כבר בכישורית קבוצת ריצה לכל הרמות.

בהמשך לדברי הפתיחה בכתבה, צריך לזכור שבין האנשים שרצים מרתון בפעם הראשונה יש כאלה שהצליחו להפיק חוויה חיובית ויש גם כאלה שעבורם זה היה סיוט מתמשך שלא בטוח שירצו לחזור אליו. בעולם הריצה למרחקים ארוכים אומרים שהחכמה היא להשתייך לחלק הראשון של האנשים. לא רק שבמרתון טבריה 2017 ירון בירן הצליח להגיע לקו הסיום, הוא גם הצליח לעשות את זה עם חיוך, כוח ותוצאה מרשימה של 4 שעות ו-14 דקות.

"מרתון עושה אותך אחר לגמרי. אתה מרגיש הרבה יותר טוב עם עצמך. זה מחבר אותך למקום העבודה, מסתכלים עליך אחרת. המרתון עשה אותי קודם כל הרבה יותר מאושר.  הרגשתי יותר אלוף, הרגשתי שאני גובר על כל המכשולים, פשוט לרוץ קדימה ללא שום קושי. אני מרגיש עם עצמי בהלם, בשוק, אני רואה חברים בפייסבוק שעושים אולטרה מרתון למרחקים ארוכים והמטרה שלי אחרי הישראמן תהיה לנוח ואז להתחיל לרוץ אולטרה מרתונים".

אחרי מרתון טבריה ב-2017, ירון בירן השתתף גם במרתון וינה ב-2018 והאתגר הבא שלו יהיה לרוץ כחלק משלשה של חצי המרחק בישראמן 2019, אליו הוא יחזור אחרי שלוש שנים. "בפעם הקודמת הצלחתי לרוץ שם את חצי המרתון בזמן של 1:58 שעה, עכשיו המטרה שלי היא לרוץ את זה בסביבות 1:30 שעה. אני רק הולך ומשתפר".

"אני רק הולך ומשתפר". ירון בירן בחצי מרתון הגליל המערבי השבוע | צילום: באדיבות ירון בירן

בירן הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לקבלת השונה בתחום הספורט, ולפי התוצאות שהוא השיג אפשר להבין בקלות שיש הרבה מאוד אנשים, "פחות מיוחדים" נקרא לזה, שהיו רוצים רק לראות לו את הגב בכל מרוץ. חוץ מהאושר הפנימי, הדברים הטובים שיוצאים לו כתוצאה מהריצה והביטחון שהיא הקנתה לו כמו למשל זוגיות חדשה, לירון בירן חשוב מאוד להוכיח בכל קילומטר שהוא רץ שגם אנשים כמוהו יכולים לפרוץ את הגבולות והמוגבלויות שלהם, ושהדברים הכי לא צודקים בחברה שלנו הם חוסר היכולת לקבל את השונה. "בדיוק השבוע קראתי בפייסבוק על ילד אוטיסט שלא רצו לשלב בגן רגיל. בתור אדם מיוחד, זה קרע אותי מבפנים מה שהלך שם. אני בסך הכל מגדיר את עצמי כאדם עם צרכים מיוחדים בסימן שאלה".