מי שמכיר ספורטאים בעלי מוגבלויות יודע שהחיבור שלהם לספורט הוא טבעי ושפעילות גופנית עוזרת מאוד לאנשים להתמודד עם מוגבלויות ולפתח בטחון עצמי. דדי כוחן לעומת זאת גילה את הריצה 25 שנים אחרי שאיבד את ראייתו בגיל 24. זה אומר שהוא התחיל לרוץ ב-2013, אבל זה לא מנע ממנו להיות פייסר רשמי של מרתון סמסונג תל אביב בשנתיים האחרונות במקצה חצי המרתון.
תוך פחות משנה של ריצה כבר היה פייסר בחצי מרתון. דדי כוחן (שני משמאל) צמוד לעופר בן דור | צילום: באדיבות עופר בן דור
הידרדרות בתוך חודש בראייה
כשתראו את כוחן במרוצים השונים יהיה ברור לכם שמדובר ברץ לקוי ראייה מאחר והוא קשור למלווה. מצד שני, בסיפור שלו לא תמצאו יותר מדי מוגבלויות, זה דווקא סיפור שמזכיר יותר את אותם אנשים שמגלים את הריצה באמצע החיים ונשאבים פנימה כי אלו בעצם האנשים שנולדו לרוץ.
"בגיל 24, בעקבות מחלה נדירה בעצב הראייה, חלה הידרדרות משמעותית בתוך חודש בראייה שהותירה אותי עם שרידי ראייה מוגבלים ומצומצמים בלבד", מספר כוחן בן ה-51 שעוד בשנות העשרים המוקדמות לפני שחלה התחיל קריירה בנקאית שנמשכת עד היום, כשבתפקידו הנוכחי עובד במחלקת קשרי קהילה בבנק הפועלים: "אבל החיים ממשיכים ואני אופטימי והבנתי מאוד שהמציאות החדשה שנכפתה עלי מחייבת אותי לרכוש כלים ומיומנויות כדי להמשיך ולתפקד".
כוחן המשיך לעבוד באותו המקום והצליח להמשיך בשגרה וגם להקים משפחה עם 3 ילדים. למעשה, אחרי ש"התמסד" מצא את עצמו במצב אליו מגיעים לא מעט גברים בעשור החמישי וחיפש ריגושים חדשים. זה התחיל ברכיבות באופני טנדם, עד ליום שבו פגש את עופר בן דור מעמותת "אתגרים". "שאלתי אותו אם הוא יהיה מוכן לאמן גם אותי, וכבר למחרת בבוקר הוא קבע איתי בפארק הירקון. אני גר קרוב מאוד לשם, אבל יש שם הרבה נתיבים ובהתחלה קצת הלכתי לאיבוד. זה היה קצת מלחיץ כי אמרו לי שבאימוני הריצה האלה מגיעים ל-10 קילומטרים ולא הבנתי איך אפשר לעשות את זה. אבל התחלנו בריצות של שני קילומטרים והגעתי ל-10 מהר מאוד. זה קרה תוך חודשיים".
איך רצים ב"עיניים עצומות"?
פחות משנה אחרי שהחל לרוץ השתתף כוחן בחצי המרתון הראשון שלו בתל אביב, וחודש לאחר מכן החליט לרוץ על תוצאה בחצי המרתון במסגרת מרוץ האביב ברמת השרון שם קבע זמן של 2:05 שעות וזה בגיל 50 ועם ותק של שנה בלבד בריצה. מאז הוא די מכור – זה אומר שלחצי מרתון ירושלים האחרון הוא התייצב לאחר ארבעה ימים של מסע אופניים ושבכלל, הסיכוי לראות אותו במיוחד במרוצים הגדולים הוא גבוה מאוד, ולחשוב שרק לאחרונה הוא היה צריך לנסות בפעם הראשונה ריצה "בעיניים עצומות".
סיפורי ניצחון נוספים
הסיפור של אייל אנקור: "בחלומות הכי גרועים לא חשבנו שזה יכול לקרות"
הסיפור של יפתח פשחור "אני עושה את זה כי אני נהנה מזה"
"אני לא רוצה קטגוריה אני רוצה לסיים איירונמן, לא רוצה הקלות בשום דבר"
"זה מפחיד מאוד" הוא מספר על צעדי הריצה הראשונים שלו: "אבל זה הרבה בזכות עופר, בלעדיו זה לא היה קורה. אני גם לא תמיד רץ רק איתו ויש אנשים שפחות סומכים עליהם. גם קרה לי שחטפתי בומבה פה ושם. אז כן, יש בזה משהו מפחיד מאוד אבל אין ספק שהריצה שינתה לי לגמרי את אורח החיים".
מכור גם לאופניים. דדי כוחן (מאחורה) | צילום: עידן פלד
כוחן מתמקד בשנים האחרונות בריצה, אבל חשוב לו להדגיש שהוא פתוח לרעיונות חדשים מכל הסוגים. הוא רוכב באופן קבוע וכבר עבר לא מעט מסעות על שני גלגלים, הוא גם השתתף במסע המיוחד של עמותת אתגרים לפסגת הקילימינג'רו באפריקה. הוא מאוד מתעניין בטריאתלון והיה שותף להקמתה של קבוצת TRIWECAN שמיועדת לטריאתלטים בעלי מוגבלויות. עם זאת, אפשר לשמוע בקולו שהוא מאוד מצפה לעונת התחרויות הקרובה בריצה, הענף שהוא מצטיין בו. "עוד לא עשיתי מרתון, חשבתי על טבריה בשנה הקודמת אבל היתה לי פציעה. אני לא יודע אם אעשה מרתון מלא השנה אבל יכול להיות. בשבוע הבא ארוץ בהר איתן יחד עם קבוצה ייעודית של רצים עיוורים שמתאמנים לאולימפיאדה".
מרתון שלם או לא, די ברור מהו הניצחון של דדי כוחן. לא כל אחד יכול לרוץ חצי מרתון, ולהיות פייסר עם אחריות ומחויבות להרבה אנשים זו משימה לא פשוטה בכלל. אבל תעשו לו טובה, רק אל תקראו לו גיבור: "אני לא אוהב שקוראים לי גיבור או אלוף. מבחינתי אני מנצח, מנצח בכל יום את המוגבלות שלי".
