לפני שלושה חודשים, אחרי שסיימתי את תחרות הרכיבה Haute Route הקשוחה בהרי הפירנאים בת 5 ימים (555 ק"מ ו-15 אלף גובה טיפוס) המשכתי ליעד מסע חדש – לעשות מרתון 42.2 ק"מ באמסטרדם.
תקופת ההכנה הייתה שונה. המון קילומטרים וזמן ריצה, לפעמים גם בבוקר וגם בערב, פחות זמן לאופניים ואימוני שחיה, בעיקר להתאוששות.
אמיל שחקלדיאן במהלך המרתון | צילום: פרטי
למדתי על עצמי שוב מהו כוח רצון, משמעת והתמדה. זה ללא ספק חלק שמלווה אותי בעולם הספורט ומחוצה לו. כשבועיים לפני המרתון, ביצענו את הריצה המסכמת שלנו בסביבת קיבוץ גבולות, ממש על כבישי עוטף עזה. ליאור כהן ארגן מספר חברים שיגעו ללוות אותנו לאורך המסלולים היפים שיש באזור במזג אוויר נפלא לתקופה זו.
ואז, שבוע לפני היום הגדול, אסון כבד פקד את מדינת ישראל. עדיין לא הבנתי את גודל האירוע וניסיתי להמשיך לפי תכנית האימון. מיום ליום הכול התחיל לדעוך – מצב הרוח, אנרגיה, מוטיבציה ובעיקר המטרה שבשבילה התאמנתי – לשבור שיא אישי במרתון 2:50 שעות.
ניסיתי לנהל שגרה ככל שניתן, פעילות מצומצמת לקבוצות הילדים-נוער שלנו, עבודה והתנדבות למען האזרחים והחיילים (אצלנו באילת אחוז גבוה מאוד של מפונים ומתפנים שצריך לדאוג ולעזור להם).
אמיל שחקלדיאן במהלך המרתון | צילום: פרטי
כמובן שביטלנו את הטיסות, המלון וההשתתפות למרתון (ככל הנראה היו סביב 400 ישראלים רשומים למרתון). את מסע המרתון רצתי לצד רועי רובין, שותף שלי לכל ק"מ באימונים, שהתגייס בשבוע האחרון למילואים ונאלץ להתנתק מהספורט לרגע.
כשהתקרבנו לסוף השבוע האחרון, התנגנה לי "התקווה" בראש והמשפט "להיות עם חופשי בארצנו" קיבל משמעות אחרת וחזקה יותר!
ואז עלתה לי המחשבה – לעשות ריצת מרתון כאן, בבית שלנו, באילת – למרות הכל.
זו האדמה שלנו ואין לנו ארץ אחרת!
אמיל שחקלדיאן במהלך המרתון | צילום: רועי רובין
מספר ילדים מקבוצת הטריאתלון שלנו קפצו על הרעיון שהצגתי להם ורצו ללוות אותי על המסלול. תכננתי מסלול והיעד היה לנסות לרוץ 3:00 שעות.
6:45 בבוקר זינקתי לצד ארבעה ילדים מופלאים שרק חיכו לרגע הזה (לראות אותי סובל קצת חח). אמנם לא עמדתי ביעד שלי וסיימתי ב-3:12 שעות, אך החוויה לסיים את המרתון ביחד עם דור העתיד שלנו כשדגל ישראל מתעופף בגאווה גדולה מעלינו הייתה עוצמתית ומרגשת.
זהו "ניצחון אישי ענק של הרוח והנפש".
אני רוצה להגיד תודה לכל אנשי כוחות הביטחון שעושים הכול למען האזרחים והשקט בגזרה.
ולכל אותם גיבורים וגיבורות ששמרו עלינו וכבר אינם.
ישראל תנצח!
אמיל שחקלדיאן וילדי המועדון בסיום המרתון | צילום: בריאן ליברמן
כל הכבוד!!!!
אנשים מופלאים.
לא ישברו אותנו!
דוגמא ומופת לדור העתיד