הים שאתם שוחים בו מזוהם ובכל רגע (!) מתרחש אסון טבע, נעלם ג'ונגל בגודל של מגרש כדורגל, נכחדים מינים. בכל דקה נכנסת לים עוד משאית של פסולת, מתוכה 60% הוא פלסטיק שיישאר שם לנצח, יתפורר וייספג בבעלי החיים. בכל ייצור ימי יש היום רכיב מיקרופלסטיק. אם אתם אוכלים דגים ומאכלי ים, גם בכם יש היום פלסטיק.
עדיין ניתן לעשות משהו.
בכל דקה נכנסת לים עוד משאית של פסולת שתישאר שם לנצח | צילום: shutterstock
העלאת המודעות לזיהום הפלסטיק בים התיכון
בשנת 2014 יחד עם עוד חמישה מחבריי ובהם: אודי אראל, דורון עמוסי, לוק שטבון, אורי סלע, בן אנוש שחינו מקפריסין לישראל. אנשי הצוות שאיתנו: נמרוד ארז, אורי בראון, ארז אמיר, רונן לזר, אלון וולפילר קהאתי. שברנו את שיא העולם למרחק במשחה שליחים ועשינו היסטוריה. חוויה לחיים.
מה היתה מטרת המשחה? המטרה היתה העלאת המודעות לזיהום הפלסטיק בים התיכון, הנעה לפעולה וקידום חוק השקיות בישראל. רתמנו את עמותת "צלול" ואת המשרד לאיכות הסביבה.
מאז שעמדתי על דעתי הבנתי שאנחנו לא ממש מבינים.
לא את ההזדמנות, לא את המתנה, לא את הזכות, ובוודאי לא את החובה.
לא מבינים את הפלא הזה בו אנו חיים, את הציווי "בין האדם למקום", בהקשר הסביבתי שלו והאחריות המגיעה עם זה.
בהמשך הבנתי שרובנו בעצם לא מספיק מכירים ומכאן שלא מודעים ומכאן שלא פועלים.
חלק מרכזי בהנעה לפעולה היא לספר סיפור, לשתף אותו ובכך לעורר.
מישהו צריך לעמוד ולספר את הסיפור.
המישהו הזה? הוא אני.
הפחד הגדול הוא האדישות
אני כמובן מדבר על הסביבה, הטבע, כדור הארץ והיום אני בעיקר מדבר על משבר האקלים.
הפרופסור דניאל כהנמן, כשנשאל מדוע אנשים לא מוטרדים ממשבר האקלים, ענה שזה גדול מדי. זה ענק ואינסופי ומעורפל עבור האדם היחיד, הבודד.
הפחד הגדול שלי הוא האדישות.
שברו את שיא העולם למרחק במשחה שליחים. שחייני קפריסין-ישראל | צילום: באדיבות עודד רהב
לפני שלושה עשורים התחלתי לפעול בנושאי סביבה. לא הקמתי שום ארגון, לא יצרתי משרות, לא גייסתי אנשים, אין לי משרדים. הפעילות היתה מושתתת על רצון משותף של אנשים שיהיה פה נקי ומסודר. כשדברים הטרידו אותי וראיתי שצריך לעשות מהלך נוסף, אחר, עשיתי את מה שנדרש מאזרח לעשות- פניתי לראש הפירמידה בתחום – השרים לאיכות הסביבה. נפגשתי עם דליה איציק, יוסי שריד, עמיר פרץ, זאב אלקין, אבי גבאי, צחי הנגבי, או עם נציגיהם. חלקם היו קשובים ורתומים וחלקם, נאמר בעדינות, לא.
אז הנה קוריוז בנושא שרים – בגיל 11, כשהזיזו את שעון הקיץ לשעון החורף החלטתי שלא אתן לזה לקרות. (בזמנו שעון הקיץ היה קצר יותר בכמה שבועות). ישבתי וכתבתי מכתב לשר הפנים. הסברתי לו מדוע ישנה חובה להשאיר את שעון הקיץ לעוד כמה שבועות או חודשים ולמעשה מלכתחילה היה נכון להזיז השעון בשעתיים ובהמשך לקצר בשעה וזהו. לא לגעת יותר. הסברתי לו על מצב הרוח של העם ברגע שמזיזים לו משהו, בעיקר אם מדובר בשעון. הסברתי על ההזדמנות כשיש יותר אור, וכמובן על הבריכה שתישאר פתוחה יותר זמן.
לא זוכר מה היתה תשובת השר.
אני כן זוכר שהמכתב פורסם במעריב.
לימים זה קרה ויש יותר ימי שעון קיץ (עדיין אני מחכה שיזיזו שעתיים). אולי זרעתי את זרעי הפורענות? לא יודע ולא אקח שום קרדיט.
אין לנו יקום אחר
הדבר החשוב הוא – לא עמדתי מנגד. ועל כך אני גם מודה להוריי שאיפשרו.
באזור בו גרתי בשנים עברו היתה תופעה של גונבי חולות (ובהמשך שופכי פסולת). הכרזתי עליהם מלחמה. אני לא אוהב את המונח הזה. הלוואי שיכולתי לא להכריז.
תחילה עירבתי את המשטרה, אך לדעתי התשתי אותם וכדי להקל על עצמם אף הציעו לי תפקיד בלתי רשמי: מן "שומר החולות" שכזה. אמרתי להם שגדול עלי תפקיד ובעיקר הבהרתי שאין זמן.
אין לנו זמן לשחק עם הזמן. יש עכשיו.
ואין יקום אחר…
שחייני קפריסין-ישראל | צילום: באדיבות אורי סלע
ביצעתי שלל פעולות בשטח שבסופו של דבר מנעו פיזית מן המשאיות לבצע את זממם.
באחד הימים הגיעו אלי נציגי המשטרה ואמרו שיש לי אומץ, אך יחד עם זאת המליצו לי לחדול ממעשיי אם אני חפץ חיים. אמרתי להם שמבחינתי החול הזה משמש כשעון חול לנו האנושות, והוא אוזל.
חייכו השוטרים והלכו. המשכתי לפעול.
אחרי עוד מספר ניסיונות כושלים לגנוב חול, מהם המשאיות יצאו בשן ועין, הן נעלמו ולא שבו.
Mission accomplished.
הזמן לפעול הוא עכשיו. עלינו כולנו לפעול יחד למען קיום חיים בריאים על פני כדור הארץ לנו ולדורות הבאים.
בריאותו של כדור הארץ הינה האסטרטגיה החשובה ביותר ועליה יש לתת דגש בעת הזו. לא מדובר במותרות אלא בקיום ממשי. בפעם הראשונה בהיסטוריה כדור הארץ לגמרי תלוי בנו.
בכל רגע מתרחש אסון טבע
מטרת משחה קפריסין היתה ועודנה זיהום הפלסטיק הזה שחונק את הים ואותנו.
האם הצלחנו להזיז את המחוג? האם העלנו מודעות? האם נוצר השינוי?
מאז המשחה מצאתי בשחייה למרחקים דרך לעורר לעשייה ולכל הפחות להקשבה.
אוכלוסיית כדור הארץ הולכת וגדלה, תרבות הצריכה מרקיעה שחקים, אזורי טבע פראיים הולכים ומתמלאים שלמת בטון ומלט.
בסדרת המאמרים שלי, אשתף כאן בשוונג סיפורים ורעיונות כיצד כל אחת ואחד מאיתנו יכולים להיות חלק מהתיקון.
יכולים? חייבים! בכל יום תשאלו את עצמכם "מה אני עושה היום למען".
"Activism is my rent for living on the planet. "Alice Walker
נפגש בקרוב.
עודד רהב | שחה עם עוד חמישה מחבריו מקפריסין לישראל ושברו את שיא גינס לשחיית שליחים במים פתוחים
שאלות: האם הוכח הפלסטיק שאנו אוכלים, מזיק באופן כלשהו לבריאותנו? אולי מסרטן?
האם הפלסטיק נספג בגוף? אולי מופרש מהגוף?
הי לוקה, פלסטיק מקורו בנפט. גוף האדם ולמעשה כלל בעלי החיים לא יודעים להתמודד עם החומר הזר הזה. הוסף על כך שפלסטיק עובר עוד שלל תהליכים כימיים ופיזיקליים. עודד רהב