רון דרמון זינק אתמול, יום שבת 20 באוגוסט 2011, לאליפות העולם בספרינט טריאתלון. אבא של רון, דורון דרמון, ממשיך להביא לאתר שוונג את נקודת מבטו האישית והמרגשת
מאת:דורון דרמון
לוזאן – עיר פסטורלית מדהימה הכול מסודר, ירוק, אגם במורד העיר פשוט, איך אומרים – אירופה. "הכול דופק כמו שעון". האווירה הרגועה של העיר לא מורידה מהמתח. אליפות עולם (בספרינט טריאתלון) עם טובי האתלטים. לנציגים הישראלים רון ופני זה מעמד לא קל מהבחינה הפיזית וגם המנטאלית. התחרות מול שמות כמו גומז, בראונלי, קלפט בגברים או כמו דיאז, ג'קסון, ג'ינקיס בנשים לא קלה כלל.
רון נפגש איתי בחמישי בבוקר מקבל ממני את ה- Cannondale שארז (מחברת DAA) ארגן וחבילת הציוד שנייקי (יריב) דאגו להכין לנסיעה שלי. מכאן הרי הוא ממשיך לעוד שלושה חודשים בעולם. דאגנו להביא לו את אותה שילדה עם אותה התקנה של המידות.
המשלחת הישראלית בארוחת פסטה
יום חמישי בבוקר – המאמן של רון ביצע כמה מדידות והתאמות אחרונות ורון יצא לאימונים לקראת התחרות. סה"כ הוא נראה מלא אנרגיה אחרי התחרות שהייתה לו בהונגריה. החברה הצעירים שבאו להשתתף במרוץ השליחים גם עושים טוב כקבוצה של חברה צעירים מדהימים.
רון בהכרת המסלול יחד עם עוד כ- 100 רוכבים
ביום שישי בבוקר יש את הכרת המסלול של כל הספורטאים, הפגנת עוצמה, מעל 100 רוכבים מלווים באופנועי משטרה רוכבים בעיר. לאחר הרכיבה הם נפגשים לשחייה באגם ולהכרת הפלטפורמה ממנה יקפצו. פני ורון מבצעים שחייה וכמה קפיצות ויציאות. בין לבין אני שומע את מה שקורה בארץ בדרום, בבית, מתקשר הביתה לוודא שכולם בסדר ואז ואומר לוורוויק "יכול להיות שטריאתלון ישרוטל, אילו שמלווים את רון מאז 2005 יפגע מזה, המקצה הבינלאומי", וורוויק משיב "נמצא תוכניות חלופיות להשגת המטרה".
אז זהו שבת בבוקר מגיעה, אני חושב על מאות הרוכבים בארץ שרוכבים ברכיבת המחאה, הייתי אמור להיות שם. ארשת הפנים של רון כבר לא צוחקת, הוא יודע מה גודל המעמד, התחרות האחרונה בעלית הותירה עליו רושם חזק, קיבל מכה בראש ופונה מעולף על ידי צוות השופטים ביציאה מהמים. אני מניח שאיפשהו בתודעה שלו זה קיים. התארגנות אחרונה והם עומדים ממתינים 75 ספורטאים בחום כבד 33ממתינים לתפוס מקום לזינוק.
On your marks והופ למים, אני שוב מעלה דופק, מנסה להתנתק ואומר לעצמי כי בשנה שעבר הייתה אומנם תחרות יותר מצומצמת ללא כל הגדולים והוא סיים כאן במקום 31. אני מחליט שהוא מכיר ומנוסה בתחרות זו וילך לו טוב.
אני מחליט להתמקם ליד האופניים שלו ולסמן. הם יוצאים מהמים ללא חמצן וקשה להם לזכור את המיקום המדויק, הנה הראשונים מתחיל לספור 1,2,3,….12,13….30,31 אני רואה את אברם לאו, מתחרה של רון. בדרך כלל רון משיג אותו בשחייה וריצה ואני אומר לעצמי האם זה קורה שוב? מפסיק לספור. רון יצא סביב המקום ה- 50, אני יודע היכן הוא צריך לשפר, את הסגנון והקצב יש לו, הדבר היחידי הוא המכה שהוא מקבל ומוציאה אותו מאיפוס ואז הוא "מאבד את הצפון" לכמה שניות יקרות.
אחר כך תפסתי אותו ואמרתי לו: "המכות שאתה מקבל הם אותם מכות שכולם מקבלים אתה הרי לא מפחד מהכאב. הוא אמר "נכון" ואני אומר: "אז הבעיה היא רק שאתה לא צריך להתמקד בהפתעה של המכה אלא בתהליך של התחרות המכות זה כאילו תפאורה תתעלם ממנה". המאמן שלו אמר לי את אותו דבר אחרי התחרות, "הוא חייב לחבר את כל היכולות שלו יחד, השחייה שלו מעולה, זה רק איזה 'setup' שהוא חייב לתקן".
הוא יוצא ברכיבה מטורפת ועובר להובלה של הדבוקה השלישית, מגיע לעלייה וסוחף את כל הדבוקה איתו, אבל הוא לא יכול להמשיך כך הרבה. זו דבוקה שלישית שלא עובדת והפער בינם למובילים בסיום מקצה הרכיבה היה כמעט דקה. שלא תטעו, הקצב שלהם עדין מתקרב ל- 40 קמ"ש. הוא יורד לריצה ועובד כמו מטורף, מבצע למעשה ריצה שתהיה מהירה בדקה מאותה ריצה על אותו מסלול שנה שעברה, זהו שיפור אדיר.
לבסוף מסיים במקום 47, 2:38 דקות מהמנצח, ג'ונתן בראונלי. אחר כך אנו רצים ריצת שחרור שמבחינתי זו החוויה האדירה שלי מהמפגשים הקטנים האלו, לרוץ עם הבן שלי, מזל שהוא אחרי תחרות ואני יכול להחזיק איתו, תוך כדי ריצה לאחר ניתוח התחרות יחד הוא יסכם ב'יגיין זה לא יחזור על עצמו.
אני את שלי עשיתי יכול לחזור לארץ
קישורים: טריאתלון, רון דרמון והחלום , מכתב מהלב של דורון דרמון- אבא של רון דרמון , הדרך לתהילה רצופה כאבים ,סיפורי רון דרמון– פרק מספר 3,
