זה היה אמור להיות היום המושלם, עוד שיא מיני רבים שחוויתי בשנים האחרונות בסצנת הברזל המקומי והבין לאומי. כגודל ההכנות כן גודל הציפיות. כגודל הציפיות כן גודל הפספוס, אכזבה? שאלו אותי. אז ממש לא. מספיק שתביטו בתמונת הסיום, , אחרי 226 ק"מ מייגעים, מאתגרים, בגשם, רוח ובקור של 12 מעלות, כדי לראות את האושר על פניי, בקו הסיום של אליפות אירופה (איש הברזל) 2011 בפרנקפורט גרמניה
מאת:אמיר בכר
חלק א
מאז דרכו כפות רגלי בעולם הטריאתלון, בראשית שנות ה 90 בעמק הירדן, סיימתי לפחות 200 טריאתלונים בכל המרחקים אפשר לומר שחוויתי כמעט כל דבר אפשרי מלבד חיים של טריאתלט מקצוען שממש מתפרנס מטריאתלון. החל מחוויית הטריאתלון הראשון, השתייכות לסגל הבכיר של נבחרת ישראל, אכזבות לצד ניצחונות מרשימים באליפויות ישראל במרחקים השונים, השתתפות לצד מקצוענים באליפויות אירופה ואליפויות עולם, ניצחון מתוק אחד, בשנת השיא שלי בדואתלון, על חשבון סגן אלוף אירופה (האנגלי גלן קוק) שבא כטריאתלט אורח לתחרות בחיפה ואיך אפשר לשכוח את הסיום המתוק עם דגל ישראל בהוואי כשאני כבר בגיל 34.
האם כל הניסיון הזה אינו מספיק כדי להגיע מוכן לתחרות החשובה מכל ולקבל את הסלוט (כרטיס הכניסה) המיוחל לאליפות העולם בקונה – הוואי? כדי לענות על השאלה אשתף אתכם בהכנות לתחרות בפראנקפורט ולשאלות הרבות שעלו במוחי מייד בתום התחרות .
למוד ניסיון, מתחרות איש הברזל ברוט בשנת 2009, שם קבעתי שיא אישי (9 ורבע שעות – בגיל 40 + ), תכננתי את עונת 2011 כך שאתחרה בתחרויות ארוכות ככל שניתן וכשלושה חודשים לפני איש הברזל אתכונן לתחרות באופן ממוקד. בעיקר מבחינת מרחקים וכאשר הדגש יהיה על רכיבה. תכננתי להשתתף רק בתחרות אולימפית אחת וזאת על מנת לחדד. לאחר שסיימתי את אליפות ישראל (מרחק אולימפי באילת- נובמבר 2010) בתוצאות טובות ואפילו זכיתי לעמוד על דוכן המנצחים במקום ה- 3 הכללי, נחתי מעט ומיד התחלתי באימונים לקראת מקצה החצי ישראמן. בינואר 2011 (ישראמןנגב) שברתי את השיא האישי שלי על המסלול המיוחד הזה, ביותר מ- 20 דקות. ירדתי מתחת ל- 5 שעות. הישג יפה אשר חיזק אצלי את הביטחון ולא רק בביצוע נכון של האימונים אלא גם בתכנון נכון של התחרות .
צ'אלנג' רוט 2009 – התוצאה הטובה של בכר
בהמשך, כמו לפני שנתיים כשהתכוננתי לאיש הברזל ברוט (2009), השתתפתי בתחרויות קשות. 30 ק"מ אולטרא בהרי ירושלים (מקום ראשון כללי) ומרתון תל אביב (פחות משלוש שעות אשר הספיק רק למקום 4 בקבוצת הגיל). זכור לי היטב שאיבוד הריכוז בתחרות הזו (מרתון תל אביב) הסב לי נזק רב בשמירת הקצב אשר עמד על 2:50 לכל המרתון. מסקנה: אפילו בתחרות, לשם אימון, חשובים הפרטים הקטנים על מנת להשיג את המטרה לשמה אני מזנק. לצערי, לא רק שלא סיימתי בזמן טוב כפי שציפיתי מעצמי, אלא נאלצתי להפסיק את אימוני הריצה למשך שלושה שבועות. ההשתתפות שלי, במקצה החצי הארוך – טריאתלון עמק הירדן, הוטלה בספק. לשמחתי יכולתי לשחות ולרכב ולא וויתרתי. המשכתי להתכונן כאילו הכל בסד. בכך התגברתי על הכאבים, שמנעו ממני לרוץ, אך לא קטעו את החלום – להמשיך ולהיות חלק מהחבורה המובילה את סצנת איש הברזל בישראל. למזלי, בדקה התשעים, פגשתי פיזיותרפיסט טוב, בשם רוברט, מנהריה. הוא בדק ואמר "אין לך כלום אתה יכול להתחרות". מדוע לא נסעת אליו מייד אחרי המרתון? שאלתי את עצמי.
על קו הסיום של מרתון תל אביב
מצויד בקלישאות, אין בוכים על איזוטוני שנשפך או GU שנופל לך מהשלדה ומוטב מאוחר מאשר אף פעם לא, זינקתי לתחרות בעמק הירדן (סוף אפריל) כאשר אני יודע בדיוק איך אשחה, בכמה זמן וליד מי פחות או יותר אסיים את הרכיבה. אך היה גם נעלם הגדול – כמה מהר אוכל לרוץ? שדה המתחרים היה מלא באריות ושועלים, אשר ינצלו כל הזדמנות להוריד אותי ממקומי הקבוע – 4 כללי וראשון בגיל, בשלוש התחרויות האחרונות, בשנתיים האחרונות. יצאתי לריצה, יחד עם שוקי סוריה, ולהפתעתי הרבה הצלחתי לרוץ מהר מ- 4 דקות לק"מ. תוך כדי ריצה ראיתי שאת המקום ה- 4 כללי אני כבר אאבד אבל לא כל כך בקלות אאבד את התואר לגילאי 40 ומעלה. בצעד טקטי שמרתי על פער של כחצי דקה וסיימתי מאושר ומסופק מביט קדימה לעבר שלושה חודשים עמוסים שעות שחייה רכיבה וריצה.
כמאמן טריאתלון, של הבוגרים והנוער במשגב, אבא לשלושה ילדים (כולם מתחת לגיל 8), כסוכן נסיעות במקצועי העיקרי וכבעל מסור לאשתי היקרה דנה איני יכול ממש לבצע תכנית אימונים מסודרת. אבל אני מצליח להכניס בזמני הפנוי כ- 4 אימוני שחייה בשבוע, בקצב האישי שלי בנוסף ל 8-10 שעות רכיבות ארוכות בסופי שבוע וריצה ארוכה בימי שני. הריצה התארכה משבוע לשבוע. זה היה המתכון עליו סמכתי את שתי ידי. בחודש מאי זה נראה סביר. בחודש יוני, עם 14 שעות אימון בשבוע, כבר הרגשתי שאני ממש בשמיים כש- 10 שעות רכיבה בשבוע מחולקים ל 3 אימונים או שניים. 5 שעות ריצה מחולקים לשניים שלושה אימונים ובסה"כ 60 – 70 ק"מ בשבוע וכמובן 3 – 4 אימוני שחייה אשר היו החלק הקל והנעים של התכנית. את רוב אימוני הרכיבה הארוכים ביליתי בכבישי הצפון הנעימים והקרירים יחסית והידועים בכמות המכוניות הקטנה אשר עוברת בהם. אחת הנחמדות ביותר הייתה רכיבה מכרמיאל (מבייתי) הישר לצומת מחניים, דרך עמיעד, לכניסה לבניאס, חזרה ובסה"כ 160 ק"מ. בהמשך החודש כבר עברתי את הבניאס, כאילו רק עכשיו התחלתי את האימון, וטיפסתי לכוון מסעדה. החזרה לכרמיאל עברה דרך רמת הגולן וגשר בנות יעקוב ובסה"כ כ- 190 ק"מ. לא אחסוך ואומר שאחרי חלק מן האמונים המפרכים הללו גם רצתי מידי פעם כ- 10 ק"מ לעיתים יותר כאשר מרחק הרכיבה התקצר כמובן. בימי הקית החמים לא היה קל בריצה אבל ברכיבה הרגשתי לא פחות מאשר רוכב בטור דה פראנס , הרגשתי שאני יכול לטרוף כל מסלול באורך 180 ק"מ בכל מקום בעולם.
באמצע יוני השתתפתי בטריאתלון, עם דראפטינג, בנתניה. זו התחרות האהובה עלי בזכות המסלול הטכני ברכיבה. למזלי, כמות המתחרים הייתה כזו שזינקנו עם הצעירים. השחייה הייתה טובה. ברכיבה ביצעתי עבודה בדראפטינג עם שני צעירים ובריצה החזקתי קצב של 37 דקות ל- 10 ק"מ. אלו הביאו אותי לעמוד ליד גלעד רותם (המנצח) ובמקום השני כללי ובזכות שיפור של 6 דקות לתוצאה שקבעתי לפני שנתיים באותה התחרות. מהו שיפור היכולת אם לא זה ציינתי לעצמי, יש שכר לאימונים הקשים. אלפי ק"מ, בחודשים האחרונים,הצטרפו למאות ק"מ בתחרויות ב- 20 שינה האחרונות שבהן מעולם לא הפסקתי להתחרות שנה אחרי שנה…..
ביולי התחלתי להוריד קצת מרחקים אך למרות זאת, כשבועיים לפני התחרות בפרנקפורט, הרגשתי חלש. למרות המנוחה, הגוף שלי, הראה סימנים של מחלה כל שהיא. לפחות, אם הגוף, היה מפתח חום או שיעולים הייתי יכול לדעת במה מדובר אבל זו הייתה רק חולשת שרירים. בדיקות הדם, הדחופות שעשיתי, לא הראו דבר חריג. כשבוע לפני, התחרות בפרנקפורט, שכבתי בבית וניסיתי להתאושש ולנוח כמה שיותר. הרבה מים, אוכל טוב, אשתי דנה, המתחשבת בי כמו תמיד ומטפלת בילדים כמעט לבד, כדי שאתאושש. יום לפני ההמראה הרגשתי טוב הרבה יותר. קיוויתי שעד הזינוק אחזור לעצמי. נפרדתי, בעצב, מהילדים ומדנה והספקתי לומר להם: "אולי תבואו בשבת יש עוד מקום על הטיסה?"
אמיר בכר – נשוי פלוס 3 מאמן טריאתלון סוכן נסיעות ואיש ברזל.
קישורים: טריאתלון, איש הברזל, ישראמן, מרתון תל אביב
