מה שכל כך מאפיין את התחרות "ישראמן נגב" הוא שהיא הופכת להיות מאוד מרגשת כשהמתחרים מגיעים לקו הסיום. אז השנה היא תהיה מרגשת עוד לפני שהמתחרים הראשונים ירוצו לתוך המים בחוף הרויאל ביץ' באילת, מכיוון שמי שיזניק את הישראמן יהיה אוהד בן ישי, ששבעה חודשים לאחר שנפצע קשה בראשו בקרב בסג'עייה במהלך צוק איתן יחליף את השגרה של השיקום בבית החולים בתחרות שבה נהג בעבר לצפות וללוות את אביו שמעון, וזה כנגד כל הסיכויים.

אחרי חודשים בבתי החולים יגיע לישראמן לשבור שגרה. אוהד בן ישי בזמן שרותו הצבאי | צילום: באדיבות שמעון בן ישי

אביו של אוהד בן ישי, שמעון, ארכיטקט בן 55 מרחובות, הוא איש ברזל ותיק שבקיץ 2014 התאמן לאיירונמן בולדר בקולורדו וכבר היה מוכן ומאורגן לנסיעה, אבל הכל השתנה כשקציני צה"ל דפקו על דלתו ב-20 ליולי ובישרו לו ולאשתו שבנם נפצע אנושות בלחימה. "הגענו לבית החולים והוא היה שם עם מדבקה שהיה כתוב עליה 'אלמוני'", נזכר שמעון בן ישי ומתאר: "הפנים שלו היו מעוותות לגמרי. היו שני פצועים כאלה בבית החולים. התבקשנו לזהות אותו וזה היה לנו מאוד קשה כי לא היינו בטוחים אם זה הוא. שאלו אותנו אם יש לו קעקועים או צלקות אבל אמרנו שלא. בסופו של דבר זיהינו אותו לפי מבנה כפות הידיים והרגליים שלו".

אוהד בן ישי היה בסכנת חיים מיידית ולפי אביו ההערכה הייתה שהיו לו 3 עד 5 אחוזים לחיות. הניתוח הראשון לא הוציא אותו מסכנת מוות, הפגיעה היתה בעורק דם ראשי שגרם לדימום שלא פסק ולבצקות שגרמו לנזק מוחי. המשפחה התעקשה על ניתוח שני והזעיקה באמצע הלילה את מנהל המחלקה כפי שמסביר אביו: "זה היה הניתוח שהציל את חייו, כרתו מחצית מעצם הגולגולת ואפשרו ללחץ התוך גולגולתי להשתחרר. הוא המשיך להיות מורדם ומחוסר הכרה במשך חודש ואחר כך פקח את העיניים. בהתחלה עם מבט מזוגג אבל אחר כך הוא חזר להכרה והתחיל לזהות את הסביבה ואותנו. ואז עברנו לתל השומר לשיקום. לאט לאט הוא למד לאכול ולבלוע. כיום הוא אוכל עצמאית, מדבר כמה עשרות מילים, הוא עוד לא בונה משפטים אבל כנראה שזה משהו שהמוח יודע לבנות מחדש. זה תהליך ארוך, הוא ממש לומד כמו ילד את כל ההגהות והעיצורים. ההבנה שלו מלאה. גם מהבחינה הפיזית יש שיפור כי הוא היה עם שיתוק מלא בכל פלג הגוף הימני. היום הוא כבר מזיז את היד הימנית וגם קצת את הרגל הימנית, הוא מתחיל בהליכה טיפולית וזו התחלה של משהו. הוא חוזר לחיים בכל המובנים, הוא מקסים וחם ומתקשר, מלא הומור ויוצר תקשורת מדהימה".

מתחיל מחדש. אוהד בן ישי עם אביו שמעון | צילום: באדיבות שמעון בן ישי

איש ברזל מאפשר לי להתמודד בצורה נוחה יותר עם כל סיטואציה 

שמעון בן ישי משתתף בישראמן באופן קבוע מאז 2006. השנה הוא יעשה את זה בפעם הראשונה במסגרת שלשה, והתכנית המקורית שלו היתה פשוט לרדת עם אוהד ועם בן נוסף שלו (ארן) לאילת כדי לשבור שגרה ולעודד חברים אחרים שיתחרו במשך כל היום. "הבעתי את רצוני לרדת לאילת ומשם התגלגל הרעיון שאוהד יזניק את התחרות דרך ניר ברק (מנכ"ל שוונג – ד.ב) ובועז ריבק (מנהל התחרות – ד.ב). הם הציעו את זה, אני שאלתי את אוהד מה הוא חושב והוא מיד אמר 'יאללה'. במשפחה תמכו בזה וראו בזה כבוד גדול. הנסיעה הזאת תהיה משהו מיוחד כי זו לא סתם יציאה, זה יהיה משהו סימבולי עם משמעות עצומה גם בשבילי וגם בשבילו".

לפני שהתגייס, אוהד נהג ללוות את אביו בחלק מאימוניו לקראת תחרויות איש ברזל. הוא עשה 6 כאלה בחו"ל, עוד כמה עשרות חצאי איש ברזל וגם כמה מרתונים ומסעות מעניינים כמו הטרנס-אלפ. "בשנתיים לפני הגיוס שלו הוא הצטרף לקבוצה של כושר קרבי אז הוא היה רץ איתי. בתור שחיין הוא התאמן בנס ציונה ואכל אותי בלי מלח בשחייה, בריצה עוד איכשהו הצלחנו להיות יחד", מספר שמעון.

עבורו כאבא לילדים שחלק מנופי הילדות שלהם היו טריאתלונים ותחרויות סיבולת, הרעיון של הירידה לאילת עם אוהד שבמשך שבעה חודשים נמצא בבתי חולים ורק לאחרונה שוחרר לביקורים בבית בסופי שבוע, הוא טבעי מאוד ועשוי גם לשפר את המצב. "זה בטוח יעזור, תהיה אווירה ספורטיבית וקהילה של אנשים טובים, ים, אוויר פתוח והרבה אנשים שאוהבים ויתנו אהבה, יש שינוי אווירה וריגוש. אם לנו זה עושה כל כך טוב, זה בטוח יעשה גם לו. אני באופן אישי מאוד אוהב את האירוע הזה, כי זה אירוע אחר שיש בו אנרגיות אחרות".

משתתף קבוע בישראמן. שמעון בן ישי | צילום: באדיבות שמעון בן ישי

בדבר אחד שמעון בן ישי בטוח, וזה שהתחרויות הקשות שהוא עבר עזרו לו במידה מסוימת להתמודד גם עם הסיטואציה הקשה בחייו, שזו סיטואציה שיכולה לנחות בפתאומיות על כל משפחה ממוצעת באמצע החיים. "אני בטוח שיש קו ישר אחד שמחבר בין איש הברזל לבין ההתמודדות עם כל מה שקרה כי זה בעצם להיות איש ברזל. באיזשהו מקום כל התחרויות שעשיתי הכינו אותי להתמודדות הזאת. זו התמודדות עם חוסר ודאות, עם משברים, לקחת אוויר ולדעת שאתה יוצא לדרך ארוכה שלא נגמרת. לדעת שאם עכשיו קשה זה לא בהכרח אומר שכל הזמן יהיה קשה באותה מידה. אני בכלל אומר שהעיסוק שלנו מעצב אותנו עם השנים להיות אנשים קצת אחרים. כל אחד מעצב אישיות בצורה כזו או אחרת ומשנה את אורח החיים שלו. איש הברזל מאפשר לי להתמודד בצורה יותר נוחה עם כל סיטואציה והוא גם יוצר חברויות שהדבר הכי קרוב אליהן זה רעות של לוחמים. כל החברים שעטפו אותנו כל הזמן הזה היו כמו כיפת ברזל".