בוקר טוב מלנזרוטה שהוא אי ששייך לספרד וכמו שאנחנו הישראלים מכירים זה האיים הקנריים.
יש לנו בישראל הרבה גברים וגם נשים שהם איירונמן ואני אחת מהם.

אנטונינה רזניקוב מנצחת ישראמן השנה | צילום: רון טולדו

כשפוגשים אותי שואלים את עשית איירונמן?
אז אני עונה כן עשיתי.
והשאלה הבאה אז למה אין לך קעקוע של "איירונמן"?

אז אני עונה: אתה שותה קוקה קולה?
כן!
אז למה אין לך קעקוע?

בעיני זה נראה מאוד משעשע לראות רופאים, עו״ד, טייסים ועוד הרבה אחרים שמפרסמים מותג על הגוף שלהם
בחינם כל החיים והם עוד שילמו על זה. טוב אולי אני מפספסת משהו ועדיין לא הבנתי מה זה איירונמן. אני הייתי מעדיפה לעשות קעקוע של ישראמן, כי זו המדינה שלי. אבל אין לי שטח מיותר להפוך את הגוף שלי ללוח מודעות.

להרשמה לישראמן לחצו כאן

ובעצם רציתי לספר על משהו אחר. אתמול עברתי שוב על רשימת המשתתפות בתחרות בלנזרוטה על מנת לראות מי המתחרות שלי. והנה מתחרה שהגיעה באליפות העולם בקונה במקום התשיעי ירדה מהתחרות וזאת לאחר שהבינה שיש מתחרות חזקות. אני לא מתכוונת לעצמי. אני רוצה רק לסיים עוד תחרות ואם אפשר בין הראשונות אז אני מאושרת.

בעבר היו לי ספונסרים. הכוונה ששילמו לי להתחרות ובתמורה רצו שאנצח, אז היה לי הרבה לחץ. אבל אחרי שהגעתי באליפות עולם במקום השלישי בדואטלון למרחק הארוך והספונסר עזב אותי, הבנתי שאני אמשיך לעשות את מה שאני יודעת והכי טוב לייצג את מדינת ישראל. לא את המותג איירונמן.

ועכשיו נחזור לרשימת המשתתפות. בעבר היו צוברים ניקוד מתחרויות כדי להגיע לאליפות עולם. כמו במשחקים האולימפיים. אבל לא לכל הספורטאים היתה את היכולת הכלכלית להתחרות כל כך הרבה בכל העולם. ומה שהיה קורה שלא תמיד הטובים ביותר הגיעו להתחרות בהוואי.

השיטה השתנתה רק מי שמנצח את התחרות מקבל כרטיס כניסה ללאאליפות העולם בהוואי. וכאן המקום להדגיש
אני מקצוענית ומדברת על מקצוענים לא על קטגוריות גיל. זו הסיבה שהרמה בשנתיים האחרונות עלתה והנשים בתחרויות רצות מרתון מתחת ל-3 שעות ורוכבות 180 ק"מ מתחת ל-4:50 שע'.

אני לא מדברת על השחייה, כיוון שלוסי צ’ארלס מאיימת על הראשונות ויוצאת בכמה שניות הפרש מהגברים המובילים.
זה היה קצת רקע על איירונמן. חלק בהומור והחלק השני להבהיר מה עובר לי בראש. אז כן נחתנו בלנזרוטה אחרי
16 שעות אם היתה טיסה ישירה מאילת זה היה לוקח בערך 6-7 שעות. אבל אין, אז הגענו בשלוש טיסות ומה שהכי מדאיג הוא שיקרה משהו לאופנים. לכן המאמן שלי דואג לארוז לי אותם בקופסה קשיחה ואנחנו מתפללים שהיא לא תלך לאיבוד.

אז האופנים הגיעו, אבל המזוודה שלי עם כל הציוד לתחרות לא הגיע. עכשיו מתחיל המרוץ… תגיע או שאני צריכה לקנות את מה שחסר לי. יהיה בסדר. אני מאמינה שאכן היא תגיע. ואם לא אז יש לי יומיים להתארגן על ציוד. לפחות לא על אופניים. רק על חליפת תחרות, חליפת שחייה, נעלי ריצה ורכיבה, והרשימה עוד ארוכה.

אירונמן זה ניהול משברים והחיים שלי משבר אחד גדול…