מאת:אמיר לבנטר
חלק ב של היומן – יום התחרות
חלק ג של היומן – תם ונשלם ומה עכשיו
יום חמישי 23.06.2005
רכיבה לפני אחרונה במהלכה פוגש את קובי,שרול,דב, נינה וחבורתם. אני מכייל את שעוני בהתאם לנקודת המפגש עם רכבת הבוקר בת כ 8 רוכבים בעלת דיוק שוויצרי ( ניתן לרכוש בשני שקלים לוח זמנים בתחנות הביניים).
יום שבת 25.06.2005
רכיבה אחרונה לפני הנסיעה. 4 שעות וחצי רגועים פלוס 30 דקות ריצת החלפה.
פירוק האופניים ואריזתם – מבצע לא קל למי שמבצע זאת בפעם הראשונה ( מה עושים עם הבורג הזה שיוצא מהקראנק ? כנראה הוא מיותר – נזרוק לפח ).
יום שני 27.06.2005
החברה בה אני עובד ( ביגבנד ) מחליטה לרכוש עבורי חליפות רכיבה וריצה לתחרות. מעט מאוחר להתרגל לציוד חדש אך מה לא עושים למען הספונסר. צח גורן ממלא את מבוקשנו בזריזות מרשימה. אנו מדפיסים את הלוגו של החברה ואני מוכן לקרב. ה CTO מזהיר אותי שאם אקרוס בריצה אז לשכב על הבטן לבל יבחינו בשם החברה. כמו כן, אני מצויד בדגל החברה המתחרה למקרה שיצטרכו לגרד אותי עם שפכטל.
יום שלישי 28.06.2005
אני נפרד מהחברים לעבודה כאשר יחס ההימורים כנגדי ( שלא אסיים את התחרות ) כבד. מחצית קבוצת ה FPGA שמה את מיטב כספה שהסיום אינו בשבילי. נחייה ונראה…. רק גידי מאמין בי לאורך כל הדרך.
תעריף ההימורים עומד על 50 אגורות למהמר לכל ק"מ בתחרות– יעילות דומה לרכב חסכוני. ההבדל היחיד שהמנוע שלי עובד על פחמימות ושומנים שמחירם בשוק יקר מדלק סילוני.
פירוק האופניים ואריזתם – מבצע לא קל למי שמבצע זאת בפעם הראשונה
יום רביעי 29.06.2005
נפרד לשלום מיפעת ויערה וטס יחד עם נחום ( המלווה, המכונאי, הצלם, הפסיכולוג ועז ההרים) לקלגנפורט.
אני מאחר איחור דיפלומטי לנמל התעופה כדי לאפשר לנחום לעבור את מסלול היסורים עם האופניים לפני. כאשר אני מגיע שואלים אותי אם יש לי קשר לבעל האופניים אשר עבר לפני כ 10 דקות, אני מאשר כי המכונאי האישי הינו האיש. לא בודקים כלל את משקל האופניים ( ואני נאבקתי קשות כדי לטוס עם 20 קילוגרמים כולל אופניים – שאר עשרות הקילוגרמים נמצאים בתיק הגב הקטן ותיקי הגלגלים ).טוב מאוד ששלחתי את נחום לפני ( אני בטוח שכבר פתחו לו את אריזת האופניים, שקלו את כל המכלולים, שאלו אותו מדוע הוא רוכב עם שימאנו ולא קומפיניולו, האם הוא חושב שפינרלו יחזיקו מעמד בטיפוס ל 30000 רגל ולאחר האריזה המחודשת הוא שוכח את מוט הכיסא בחוץ- כנראה שאני רק מדמיין, הדבר מזכיר לי את השוטרים העוצרים אותנו בכבישים וממליצים על רכיבה בטור אחד ולא עבודה באליפסה – כנראה יש להם ידע רב בתורת האימון).
הגעה ב 23:30 לצימר. הצימר ממוקם על מסלול האופניים בק"מ ה 28, בדיוק בין שתי העליות במסלול- דבר המאפשר הכרות טובה עם הנקודות החשובות במסלול.
יום חמישי 30.06.2005
קמים בבוקר לארוחת בוקר דשנה ומרכיבים את האופניים. אני מגיע למסקנה שאותו בורג שזרקתי בבית נמצא בתוך האריזה והוא זה שמאחה את האופניים. במקרה הגרוע נחום ישתמש במסטיק ושני אזיקונים לאיחוי השברים. לאחר מכן יוצאים לרכיבת הכרות עם המסלול. מסלול האירונמן כולל שלושה סיבובים בני 60 ק"מ כל אחד. היום מוקדש להכרות בת סיבוב אחד בלבד (הדקדקנים יבצעו זאת שש פעמים). השד לא נראה מפחיד במיוחד, השאלה היא כיצד העליה הקשה (?) לרופרטיברג תראה בסיבוב השלישי בתחרות
( מזל שהחלפתי קסטה לפני היציאה מן הארץ לקסטה הכוללת גלגל שיניים בן 26 שיניים, כמה חבל שאין לי טריפל – שמור על 15 קמ"ש בעליה מצלצל לי באוזניים).
במהלך הרכיבה נחום ואני עוצרים בכפר האירונמן לרישום. אני מקבל את כל הציוד הכולל מספרי משתתף, שקיות החלפה, כובע שחיה וצ'יפ. אנחנו ממשיכים בסיבוב קצר בין הדוכנים וההרגשה נפלאה. כולם רוכשים כבוד לבעלי הצמיד האדום ( לא הכתום של מתנגדי ההתנתקות) שעליו רשום Athlete . אני מתחיל לאכול פחמימות כמו בבון השוקל 200 ק"ג ונחום צוחק עלי כיצד הכל נכנס לתוך גופי ( אני לא מעדכן אותו שהכל יוצא בשירותים) .
יום שישי 01.07.2005
הכרות עם מסלול השחיה. אני נוסע מיד לאחר ארוחת הבוקר לאתר התחרות כדי להשתתף בשחית ההכרות עם המסלול. היום הינו יום גשום, אבל נחום יוצא לרכיבת 127 ק"מ לבדו (בהצלחה) . אני שוחה קל עם החליפה את קטע 2 הק"מ הראשון. המים נעימים והמסלול שקט ( כרגע). אני נפגש במהלך השחיה עם אמריקני שחור הלומד באנגליה – הבחור מספר לי שזה אירונמן שני עבורו, את הקודם תיכנן לסיים ב 10 שעות אבל 6 פנצ'רים ?! עיקבו אותו מעט ( לא יותר מ 5 שעות). כמו כן יכולת הניווט שלו נראית לי מדהימה. בכל פעם שאני מעלה את ראשי בחיפוש אחר הכיוון הנכון אני רואה אותו שוחה בזוית בת 90-120 מעלות מן ההיעד ( אולי זו שיטת אימון חדשה שאינה מוכרת לי). בכל אופן, ההתמצאות במים נראית לי מעט קשה עם המשקפת הקטנה שלי מלאת האדים. אני מקווה שביום התחרות ההתמצאות תהיה קלה יותר – אצטרך רק לעקוב אחר שובל השחיינים וכיוון הבעיטות בפרצוף. אני מנסה כמו כן להכיר את שטח ההחלפה – כיווני השחיה, רכיבה וריצה – הכל נראה לי מסובך למדי. אני מקווה כי מחרתיים הדבר יראה פשוט הרבה יותר ע"י הכוונה נכונה ( המוח בטוח לא יתפקד), לקראת ערב אני מבצע ריצה קלה בת 30 דקות.
בערב ארוחת הפסטה המסרותית הכוללת הצגת הפיבורטים לנצחון ( הפעם לא קוראים לי לבמה, בעצם אף פעם לא קראו לי לבמה, או שמא גם לעולם לא יקראו לי, אולי עדיף שאשתוק ואמשיך לאכול). מצטלם עם קייט אלן הפיבורטית לניצחון ומדליסטית הזהב מאתונה על פי דרישתה.
מצטלם עם קייט אלן הפיבורטית לניצחון ומדליסטית הזהב מאתונה
יום שבת 02.07.2005
המתח מתעצם. רכיבה קלה בת 30 דקות בבוקר לבדיקת תקינות אחרונה ולקינוח ריצה קלה בת 15 דקות עם נחום – נחום שלא רגיל לרוץ עושה קולות של עז מעוכה. ב 11:00 תדריך באנגלית בכפר האירונמן. מרבית ההסברים ידועים לי כבר מאתר האינטרנט המפורט, אך פתאום הפתעה ! לא ניתן להשאיר את הקסדה על האופניים ואני מחויב להניח גם אותה בתוך שקית ההחלפה. שינוי פשוט לכאורה, אך כאשר הכל מתוכנן מראש כיצד תתבצענה ההחלפות הדבר גורם ללחץ קל. ישנו סדר מסוים כיצד לבצע את ההחלפה מן השחיה לרכיבה והכנסת כל הפריטים לשקית אחת תדרוש הקפדת יתר שלא אשכח דברים חיונים.
בשעה 13:00 מתחיל תהליך הפקדת האופניים ושקיות ההחלפה. במהלך ההמתנה אני נפגש עם הספורטאים השונים. כולם מדברים על זמנים של 9-10 שעות לביצוע התחרות ( האם הם מטורפים ? או שמחשבון הזמנים שלי איטי במיוחד – כנראה שוב קניתי בזול והדבר יעלה לי ביוקר ) . אני מתרשם מזוגות האופניים השונים שכוללים במרבית המקרים גלגלי דיסק, הילוכים על האירובר, שלדות ברוחב 4 מיקרון ( אינטל ישדרגו בשנה הבאה את שיטת היצור שלהם על פי הטכנולוגיה הזו) , משקלי האופניים כמשקל נעלי הריצה שלי ומותגים רבים הזרים לי ( מה זה Trek ?) .
בצהריים אני חוזר לצימר ופוגש בנחום שחזר מיום טיפוס בן 100 ק"מ.ה SMS ים מגיעים מכל המעודדים – כיף לראות את התמיכה. אוכלים פיצה ב 19:00 ולמיטה.
יום ראשון 03.07.2005 – האם זה היום ? כן זה היום
AM 4:00 מתעורר ויורד לאכול ארוחת בוקר מוקדמת וקלה.
AM 5:03 יוצאים ברכב לכוון הזינוק.
AM 5:40 חוזר לשטח ההחלפה למקם בקבוקי שתיה על האופניים ולהוסיף כדורי ISO בשקיות ההחלפה
+ טלפון נייד למקרה חרום בשקית ההחלפה לאופניים ( אם פתאום ממש יתחשק לי לשתות גרניטה )
AM 6:00 אני ונחום עוברים לאזור הזינוק ליד האגם – הבלונים הפורחים במקומם והמתח בעיצומו.
AM 6:25 עולה על חליפת השחיה ומוסר לנחום את כל הציוד המיותר (סיגריות, מזרקים,…).
AM 6:40 בתוך שטח הזינוק הסגור לאתלטים בלבד. אני מנסה להירגע אך לשווא. אני מתנחם בכך שכולם
נראים לחוצים.
AM 6:50 תפילת הדרך של הכומר המקומי (אני דורש רבי אך אף אחד לא מבין אותי), הכומר קורא את
תפילת הדרך או משהוא דומה ומאחל הצלחה לכולם ( או אולי רק לנוצרים ? )
AM 6:59 הכרוז מודיע על דקה לזינוק ללא ספירה לאחור.
AM 7:00 זינוק – קדימה מתחיל האירונמן הראשון שלי –או אולי זה חלום.
חלק ב של היומן – יום התחרות
חלק ג של היומן – תם ונשלם ומה עכשיו
