בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר ספורטאים עם מוגבלויות עושים דברים שרוב האנשים ללא מוגבלויות לא יחלמו עליהם. מנקודת מבט אחת זה מצוין כי זה אומר שספורט הנכים מתפתח, ומתפתח גם לכיוונים חדשים. מנקודת מבט אחרת עבור חלקנו זה כבר מוכן מאליו שגם נכים יכולים לעשות את מה שנראה פעם בלתי אפשרי. אבל זה בכלל לא מובן מאליו, וזו הסיבה שאילנית יורמן שמקדישה בשנים האחרונות חלק משמעותי בחייה לספורט בכלל ולשחייה בפרט, מתכוונת לעשות משהו משמעותי כדי שילדים נכים יוכלו לחלום בגדול.
אפשר לחלום בגדול. אילנית יורמן | צילומים: באדיבות אילנית יורמן
"היתה לי ילדות מאוד עצובה", מספרת יורמן שאיבדה את רגלה השמאלית בגיל 9 כי רק כך יכלו להציל את חייה כחלק מהטיפול בסרטן העצמות ממנו סבלה. "אם אז מישהו היה מתייחס אלי כמו שמתייחסים כיום לילדים בספיבק, אולי היו לי חיים אחרים, אולי הייתי מדליסטית פראלימפית". יורמן מתאמנת כיום בעיקר בשחייה, עם דגש על שחייה במים פתוחים, ובנוסף היא גם רוכבת ומוסיפה אימוני פעילות גופנית עם קבוצת הטריאתלון TRI wecan של איז'ו שלהב, שמקבלת המון עזרה ממרכז הספורט לנכים "ספיבק". כעת היא רוצה להחזיר, וב-28 לפברואר היא תצא למשחה של 5 קילומטרים מחוף הצוק, כשהרעיון הוא להזמין כמה שיותר ספורטאים לשחות איתה, ועל הדרך לתרום לספיבק.
עוד כתבות בנושא
7 טיפים למשחה הראשון שלכם במים פתוחים
מדוע טריאתלטים לא אוהבים לשחות?
מבחן שוונג: חליפת שחייה של Sailfish attack
"לקח לי זמן לבנות את הבטחון"
את תחילת דרכה בספורט היא עשתה לפני כמה שנים בתחום פילאטיס המכשירים, בעקבות הידרדרות במצבה הבריאותי. לאט לאט חיפשה כיוונים נוספים עד שגילתה את טריאתלון הנשים ב-2012, מאז היא משתתפת כמעט בכל טריאתלון בארץ בשחייה וברכיבה, ואחרי ששיפרה את יכולות השחייה שלה היא השקיעה יותר במשחי המים הפתוחים. היא התחרתה בישראמן נגב האחרון כחלק משלשה פראלימפית, ויום לאחר מכן השתתפה במשחה ל-5 קילומטרים גביע הים האדום. וכן, לשחות ללא רגל בים סוף או בים התיכון שעלול להיות מסוכן מדי פעם זה בכלל לא מובן מאליו. זו כבר לא הבריכה הנוחה, שם אפשר לתפוס במשהו בכל רגע נתון. אבל מבחינתה של יורמן, זה היה הספורט הנכון ביותר לעשות: "יש לי הידרופוביה ואני מפחדת מהים, אז זו היתה הדרך שלי להתגבר על הפחד. בהתחלה זה היה שוק רציני. לקח לי זמן לבנות את הבטחון, וגם היו הרבה עליות וירידות. במשחה פוסידון ב-2013 ובטריאתלון אילת שחיתי נגד זרמים חזקים וסיימתי בזמנים שהיו בושה וחרפה. באילת אפילו לא עמדתי בקאט אוף. כבר חשבתי שאולי לא בחרתי בספורט הנכון אבל אז חבר שראה את הדמעות בעיניי כשיצאתי חפויית ראש משטח ההחלפה באילת המליץ לי על אורי סלע שלקח אותי כפרוייקט אישי. כמובן שהיו משברים בדרך, אבל אצלו הצלחתי לרדת מ-2:30 דקות ב-100 מטר ובשבילי זו היתה עליית מדרגה. לאחר מכן הוא נתן לי את הבטחון לשחות בים בדופק גבוה וחיזק אותי מנטלית. מאז הצלחתי לעשות דברים יותר טוב, ולאחרונה המשימה שלי היתה לשחות 1.9 ק"מ במסגרת השלשות בישראמן ויום לאחר מכן 5 ק"מ במשחה באילת, ועשיתי את זה. מבחינתי זה היה אתגר".
האתגר הבא – 10 ק"מ בים. אילנית יורמן
יורמן מעורבת מאוד בכל מה שקשור בספורט פראלימפי בכלל ובטריאתלון פראלימפי בפרט שבו יתחרו לראשונה במשחקי ריו 2016: "זה התחיל לצבור תאוצה ואני מקווה שבריו יהיו ישראלים שייצגו את המדינה כי יש כאן טריאתלטים פראלימפיים ברמה גבוהה מאוד. פעם בכלל לא נתנו לנו לעלות על מסלולים, היום אנחנו כבר מקבלים את כל הבמה ויש לנו קטגוריה משלנו". היא עצמה ויתרה על הרעיון של ריצה עם פרוטזה מכיוון שסוג הקטיעה שיש לה והגיל שבו עברה את הקטיעה לא מאפשר זאת. היא רוכבת באופני טנדם אבל מעדיפה את השחייה. כאחת שמתניידת בעזרת קביים היא חוששת דווקא מפגיעות ידיים שיקשו מאוד על התפקוד היומיומי שלה. כמובן שגם שחייה מרובה עלולה לשחוק את הידיים אבל במקרה הזה כבר מדובר בחלק מהאתגר שלה. "אני לא יכולה לרוץ אז לא אעשה מרתון, אבל אני רוצה לעשות את המרתון של השחיינים שזה 10 קילומטרים בים. אם אבין שזה לא נכון לי ושזה עלול לגרום לפציעות אני ארד מזה אבל אני בטוחה שאורי סלע ידע מתי אהיה מוכנה לעשות את זה".
אבל בינתיים, המשימה העיקרית שלה היא להביא כמה שיותר שחיינים ב-28 לפברואר לחוף הצוק בתל אביב, כדי להשתתף יחד איתה בחגיגת השחייה, לראות שזה אפשרי אבל להבין במקביל שצריך לעשות כדי לגרום להרבה אחרים להבין שזה אפשרי. "אחרי ששחיתי בישראמן נוצר באזז, ורציתי לנצל את זה כדי לעזור לקהילה. אז אמרתי לעצמי שאני אצא למשחה בים ומה שיהיה יהיה. נוצרה היענות מטורפת וקיבלנו גם תרומה ענקית של אוכל ושתייה, רק בשביל הפריסה יהיה שווה לבוא. אני מאמינה שיהיו 100 איש שיגיעו לשחות איתי ויש היענות גדולה מקבוצות גדולות ומכובדות כמו עולם המים, אקוותיקים, הספסל. כל האנשים המדהימים האלה רוצים לשחות איתי וזה פשוט מרגש, ומי שירצה לתרום לספיבק יוכל לעשות את זה במקום. זה נותן לי דחיפה קדימה כי אני יכולה לעזור. אם זה יהיה מוצלח זה יהפוך למסורת כי חשוב שאנשים טובים יעשו משהו יחד פעם בשנה".
לתרומה למען ילדי ספיבק (נא לציין "עבור המשחה של אילנית")
אילנית את מדהימה, כמי שראתה אותך ביום הראשון בעולם המים ועד היום עשית קפיצה עצומה, אני נרתמת ואבוא למשחה שלך. מקווה שאנשי המים הפתוחים הרבים והטובים יצטרפו. בהחלט מטרה נעלה.