העובדה ששני רוכבי אופניים סלובנים דורגו ראשונים בטור דה פראנס 2020 היתה מדהימה, אבל לא כמו העובדה שסלובניה היא מדינה של קצת יותר מ-2 מיליון תושבים. ואפילו יותר מדהים – עם כמות כזו של תושבים ועם עצמאות שהיא קיבלה רק ב-1991, לסלובניה יש כבר 23 מדליות אולימפיות במשחקי הקיץ ועוד 17 במשחקי החורף, בסך הכל 40. נבחרת הכדורסל שלה זכתה באליפות אירופה ב-2017 והכוכב הגדול שלה לוקה דונצ'יץ' הוא אחד השמות הגדולים ב-NBA. נבחרת הכדורגל שלה השתתפה במונדיאל כבר פעמיים, נבחרת הכדורעף שלה היתה פעמיים סגנית אלופת אירופה בעשור הקודם ונבחרת הכדוריד זכתה במדליית הארד באליפות העולם ב-2017.
לא רק הוא התקשה להאמין לתוצאות של הטור דה פראנס האחרון. טאדיי פוגצ'אר | צילום מסך
עוד כתבות בנושא
איך אוגנדה הפכה למעצמת ריצה למרחקים ארוכים?
טאדיי פוגצ'אר ניצח בטור דה פראנס והקדים את רוגליץ'
מה מאפיין פיזיולוגית את רוכבי האופניים הטובים בעולם?
גם בספורט היחידני, פרט לשתי ג'ודאיות מהצמרת העולמית וגולשת סקי אלפיני שנחשבת לאחת הטובות בכל הזמנים (טינה מייז) יצאו מסלובניה שלושה אתלטים שזכו במדליות אולימפיות כולל זהב: מיידת הפטיש פרימוז קוזמוס, הרצה למרחקים בינוניים יולנדה צ'פלאק ורצת ה-100 משוכות בריגיטה בוקובץ'. ועכשיו הצטרפו לרשימה המכובדת גם שניים מרוכבי האופניים הטובים בעולם, פרימוז רוגליץ' וטאדיי פוגאצ'ר שהפכו את המדינה הקטנה שהיתה חלק מיוגוסלביה לשעבר למעצמה גם בענף הזה. איך זה קרה?
כך זה התחיל
מי שעוקב אחרי מרוצי האופניים הגדולים ביותר ומכיר בעיקר את השמות הגדולים, ודאי התפלא לראות פתאום סלובנים בין רשימת הרוכבים הטובים בעולם, ומי שעקב קצת יותר לעומק בטח שם לב שפרט לשני הגדולים יש עוד סלובנים שמנצחים קטעים בגרנד טורים (כמו יאן טרטניק בג'ירו ד'איטליה האחרון). אז אם יש מישהו שחושב שאפשר להשוות את סלובניה לישראל בכל מה שקשור להתפתחות ענף האופניים, כנראה שהוא טועה. מסתבר שההישגים של רוגליץ' (אלוף הוואלטה 2019 ומקום שני בטור דה פראנס 2020) ופוגאצ'ר (אלוף הטור דה פראנס 2020 ושלישי בוואלטה 2019) הם תוצר של עבודה של שני עשורים לפחות.
בסלובניה תמיד היו רוכבי אופניים שתפסו מקום בזירות הגבוהות ביותר, בין אם זה היה בתקופת יוגוסלביה ובין אם לאחר מכן, החל משנות ה-90, אז נרשם ההישג הראשון כשבודגן פינק זכה במדליית הארד באליפות העולם לנוער במרוץ כביש. אבל למדליה הזאת לא היתה המשכיות, ובסלובניה חיכו 14 שנים עד להישג הגדול הבא, שהיה גדול באמת. יאנז ברייקוביץ' זכה באליפות העולם עד גיל 23 בנג"ש, ובאותה אליפות סימון ספילאק זכה במדליית הארד במרוץ הכביש. שניהם הפכו לאחר מכן לרוכבים מקצוענים ועוד נחזור אליהם.
ההישגים של ברייקוביץ' וספילאק גרמו לסלובנים להבין שלא רק שהם יכולים להצליח באופניים, אלא שבענף הזה יש פוטנציאל גבוה לפתח קריירה מקצוענית ארוכה שגם אפשר להרוויח בה יפה אם מגיעים לרמה גבוהה, ומסתבר שהמנטליות של הסלובנים גורמת להם להאמין בכל דבר ובעיקר שאין שום סיבה שהם יהיו הכי טובים ויעשו את מה שרבים חושבים שהוא בלתי אפשרי.
ניסה בקפיצות סקי, והחליט לנסות להיות הכי טוב בעולם דווקא באופניים. פרימוז רוגליץ' | צילום: LaPresse – D'Alberto / Ferrari / Paolone / Alpozzi
מה (או מי) גורם לסלובנים להאמין?
בעוד שהספורטאים הפופולריים של סלובניה מביאים לה הרבה גאווה, צריך לזכור שהילדים במדינה גדלים גם על סיפורים של כמה מספורטאי הסבולת היותר מיוחדים בהיסטוריה, כאלה שנמצאים אולי מחוץ לרדאר הבינלאומי. תומאז' הומר נחשב לאחד ממטפסי ההרים הטובים בעולם לפני שנהרג בתאונת טיפוס בהימלאיה בגיל 40, דאבו קארניצ'אר היה גולש הסקי הראשון שירד מפסגת האוורסט על מגלשיים, השחיין מרטין סטרל חתום על שיאי גינס בחציית הנהרות דנובה, אמזונס, יאגצה ומיסיסיפי ורוכב האופניים יורה רוביץ' ניצח חמש פעמים במרוץ לחציית אמריקה והיה גם שיאן העולם ברכיבה ל-24 שעות.
במלים אחרות, תרבות הספורט הסלובנית מתהדרת לא רק באחד הכדורסלנים הטובים בעולם או בגולשת הסקי, אלא גם בכמה מהשמות הגדולים שעשו באמת את הבלתי אפשרי כנגד כל הסיכויים והיו לחלוצים בתחומם. זו בדיוק הסיבה שלסלובנים אין שום רגשי נחיתות, הם לא ישתמשו בתירוץ של מדינה קטנה מדי או כפי שמגדיר זאת הפסיכולוג של פרימוז רוגליץ', מאטיי טושאק: "לסלובנים יש את האמביציה להיות הכי טובים שיש, זה מה שמאלץ אותנו לחשוב מחוץ לקופסה אם אנחנו רוצים להצליח".
כך הפכה למעצמת אופניים?
עוד לפני ההישגים של ברייקוביץ' וספילאק, שני אנשים היו אחראים על התפתחות ענף האופניים בסלובניה. הראשון היה פיזיולוג בשם ראדוצה מיליץ' שנהג לבצע במעבדה שלו בדיקות מקיפות לרוכבי אופניים, סימן את אלו שהיו בעלי נתונים יוצאי דופן (חשוב להזכיר שהרבה סלובנים גדלו באזורים הרריים) ונהנה משיתוף פעולה של התאחדות האופניים הסלובנים שהקשיבה להמלצות שלו וטיפחה. השני (והשנוי במחלוקת) הוא מילאן ארזן שאחרי שפרש מקריירה כרוכב בשנת 2000 הפך לסוג של עסקן אופניים. הוא הקים קבוצה שנקראת כיום אדריה מוביל (קבוצת פרו קונטיננטל), הוא הפך לסוכן ולמגלה כישרונות וגם עסק באימון.
בהמשך הדרך, ארזן הגיע לבחריין כדי להיות מאמן האופניים של הנסיך נאסר בין חאמד אל חליפה שהתאמן לתחרות איש ברזל. בין השניים נוצר קשר במיוחד, שהוביל להקמתה של קבוצת אופניים מקצוענית שתייצג את בחריין ושמה בגלגולה הנוכחי הוא "בחריין-מקלארן".
בגלגול הקודם היא נקראה "בחריין-מרידה", ובכל מקרה הקבוצה הזאת אמנם נחשבה לבחריינית אבל מבחינת הניהול היא היתה סלובנית לכל דבר. ארזן היה המנהל הבלתי רשמי של הקבוצה מכיוון שלא היה לו רישיון מתאים מטעם ה-UCI, אבל כולם ידעו שהוא האיש החזק והוא גם דאג למלא את הקבוצה ברוכבים סלובנים (וכך זה גם היום) ועוד לפני שרוגליץ' הפך מקופץ סקי לרוכב אופניים ובערך בזמן שהפיזיולוג מיליץ' התרשם מנתוניו של פוגאצ'ר, רוכבים סלובנים כבר החלו לככב בעולם.
תחילה זה היה מאטיי מוהוריץ' (כיום בבחריין-מקלארן) שניצח באליפות העולם לנוער באופני כביש ושנה לאחר מכן באליפות העולם עד גיל 23 (הישג שייחודי רק לו) ובהמשך יאן פולאנץ שניצח בקטעים של הג'ירו ד'איטליה ב-2015 ו-2017 כמו גם סימון ספילאק (שכבר הוזכר כאן קודם) שהפך לרוכב מצוין בטורים קצרים עם ניצחונות בטור רומאנדי ופודיום בפריז-ניס.
ואז הגיעה תאונת הסקי שגרמה לפרימוז רוגליץ' לפרוש מהענף בגלל ביטחון עצמי ולעבור לאופניים רק בגיל 21 והמעבר של פוגצ'אר מהקבוצה הסלובנית "רוג-לובליאנה" לקבוצת "איחוד האמירויות" (UAE).
פרשיות הסמים
אז הזכרנו את התרבות, המורשת, את האמונה שאפשר לעשות את הבלתי אפשרי וזה חלק מאוד חשוב בפאזל, אבל אם נשים לרגע את פרימוז רוגליץ' ואת טאדיי פוגצ'אר בצד, בכל מה שקשור לחומרים אסורים השנים האחרונות לא היו כל כך מחמיאות כשמדובר ברוכבים סלובנים.
כיכב כבר ב-2012. מאטיי מוהוריץ' | צילום: Emiliano García-Page Sánchez
העשור הגדול של רוכבים סלובנים שהפכו למקצוענים בקבוצות השונות היה בין השנים 2009 ל-2019. היום למשל יש 9 רוכבים סלובנים בין 19 קבוצות ה"פרו טור" (הקבוצות הגדולות בעולם) ועוד עשרות בין קבוצות הקונטיננטל פרו. מצד שני, היו יכולים להיות היום הרבה יותר סלובנים בפרו טור.
העניין הוא שאחוז גבוה מאוד נתפס בשימוש בחומרים אסורים, ומסתבר שיש רק מדינה אחד בעלת אחוז רוכבים שנכשל בבדיקות סמים והיא קולומביה. לרוכבים הסלובנים יצא שם רע, הרבה מזה בגלל מעורבתו של מילאן ארזן בפרשייה גדולה שהתפוצצה באירופה לפני שנה ונקראה "מבצע אדרלס". במרכז הפרשה הזאת עמד רופא גרמני בשם ד"ר מרק שמידט שהפעיל מערך של סימום באמצעות עירוי דם. שמו של ארזן נקשר לרופא הגרמני, ובסופו של דבר גם קבוצת בחריין-מרידה היתה מעורבת בפרשה ובצד שלה נפרדו בסופו של דבר מהרוכב הסלובני כריסטיאן קורן, מרוכב העבר הסלובני ואיש הצוות המקצועי בורוט בוזיץ' (שכרוכב ניצח קטע בוואלטה עשור לפני כן) ומארזם עצמו שלא נשא בתפקיד רשמי.
חוץ מזה יש עוד רשימה ארוכה של רוכבים סלובנים שנתפסו כמו אותו יאנז ברייקוביץ' שכיכב בצעירותו ויורה קוצ'יאן, וחלק מהרוכבים נתפסו אחרי קריירה בקבוצות מקצועניות כשחזרו לקבוצתם המקורית בסלובניה "אדריה מוביל". לעומת זאת בוגדן פינק (הסלובני הראשון שזכה במדליה באליפות העולם לנוער) שמשמש כיום כמנהל המקצועי של אדריה מוביל טוען כי למילאן ארזן כבר אין קשר לקבוצה שאותם הקים.
אלו הסיבות שעיתונאי אופניים איטלקים וצרפתים אוהבים לשאול רוכבים כמו פרימוז רוגליץ' וטאדיי פוגאצ'ר אם הם נקיים. חשוב לציין כי אין שום הוכחות לכך. בסלובניה מספרים שהפיזיולוג מיליץ' בדק את רוגליץ' כשהחליט להתחיל לרכוב והמליץ עליו מיד לאנשי אדריה מוביל במדיה רכב שלוש שנים לפני שעבר לקבוצה ההולנדית "לוטו-יומבו" (כיום יומבו-ויסמה). הסלובנים מסתכלים על רוגליץ' ופוגצ'אר בהערצה, ובקבוצת בחריין-מקלארן ממשיכים לטפח את הדורות הבאים, כמו גם באדריה מוביל.
עד כמה הם נראים נקיים? כל אחד יחליט בעצמו. האנשים שגידלו את פוגצ'אר טוענים שהוא גאון רכיבה שמקבל את כל ההחלטות הנכונות עוד לפני שהוא שומע את ההוראות באוזניה וכך הוא זכה בטור דה פראנס השנה עם קבוצה שהיתה פחות חזקה משמעותית מזו של חברו הסלובני רוגליץ'. כמובן שכל חובב אופניים ירצה לקוות שזו האמת היחידה ושבשנים הקרובות נמשיך ליהנות מתופעות ספורטיביות מסלובניה, המדינה שבה כולם לומדים מגיל צעיר מאוד שהכל אפשרי.
