כולנו רוצים לראות את ילדנו פעילים בחוגי ספורט, ההקשר הבריאותי ברור וגם יש אספקטים חברתיים לעניין, אך כשמנתחים בפועל סטטיסטיקות לגבי כמה מהילדים פעילים גופנית, רואים שמשהו לא ממש עובד

מאת:ברק צור

במקרים רבים אנחנו ההורים רושמים את הילדים לחוגים בגיל מוקדם מאוד ומצפים מהילד להתמיד לאורך שנים באותה סביבת אימון. אנחנו מקדשים את ההתמדה כערך אצלנו המבוגרים ומנסים להלבישו גם על ילדנו. היום אפשר לראות ילדים בגיל 12-8 שהם "שבעי חוגים" ולא מוכנים להמשיך עם המסגרות בהן הם התאמנו. לפעמים זה קשור לחוג עצמו – חוג המחול קיבל תפנית ללהקה ואם הילדה לא מרגישה בנוח להופיע או שהיא לא מה"כוכבות" בקבוצה ולכן היא לא בקדמת הבימה, או שחוג הכדורסל פתאום נקרא נבחרת ומודיעים לכם שבנכם המוכשר נמוך מדיי מלשחק והוא פתאום על הספסל.

איך בוחרים חוג לילדים, מה קורה כשלידכם יש העדפות, צרכים מיוחדים או רצונות אחרים משלכם ובעיקר מה נכון לכל גיל?
בהתאם להתפתחות הכרונולוגית יש שלבים בהם מומלץ לעוב דעם ילדים על אותם מרכיבים שנמצאים בשיא פריחתם. זה מעין "חלון הזדמנויות" למיצוי הפוטנציאל וכדאי לנו, ההורים, להיות מודעים לכך ולא לתסכל את ילדנו בחוגים לא מתאימים. גיל 8-5 הינו גיל הזהב לקואורדינציה, יכולת הלמידה של הילדים קצרה והדיוק אינו גבוה, לכן בכל חוג או משחק חשוב לגוון. כדאי לעבוד על תנועות מורכבות כבסיס לטכניקה אבל לא לצפות לראות למשל בשחייה יכולת גבוהה בסגנונות השונים או טכניקת כדרור מושלמת וחבל לתסכל את הילדים באימונים שכאלה.

גיל 12-8 הינו תור הזהב של הטכניקה, זה הגיל בו יש אופטימיזציה של הקשר בין מערכת העצבים והשרירים, נראה ילדים משתמשים בקואורדינציה כפתרון טקטי למצבים. למשל כשנעיף כדור לילד, הוא יאמוד על פי המעוף האם עליו רק להרים את ידיו או גם לפסוע לפנים או לאחור. זה גם השלב שאפשר לנתח אם ילד מה הוא עושה לא נכון, כאשר בגיל צעיר הילד בעיקר יחקה את המאמן בלי היכולת לאותו ניתוח, חבל שזהו הגיל שבו רוב הילדים פורשים.

אז איך מתאימים חוג ספורט לילדכם ?
בבחירת חוג ספורט לילדכם יש לבחון מס' אספקטים שקשרים גם אליו וגם אליכם:
1. המיקום והחברים – לפעמים הבחירה בחוג מצטמצמת למה שקרוב למרחק הליכה מהבית, כי אין מי שיסיע או כי כל החברים מהגן או ביה"ס הולכים לאותו מקום. לא בטוח שאלו הקריטריונים הנכונים וחשוב לבדוק אם ילדכם שאותם חוגים באמת מוצאים חן בעיניו.

2. אופי והעדפה של סביבת האימון – משיחה קצרה או מהיכרות עם ילדכם, כנראה שתגיעו ביחד להבנה מהי סביבת האימון המועדפת עליו. לחלק מתאים אימונים בטבע וחלק יתעקשו על חלל סגור וממוזג; חלק יאהבו ענפי ספורט שבהם יש משחק קבוצתי וחלק יעדיפו ספורט אישי; חלק יתלהבו מכל מה שקשור לתחרות ולניקוד וחלק יעדיפו ספורט חווייתי; חלק יתלהבו מאומנויות לחימה וחלק ירצו להתאמן בסביבה המשלבת תנועה ומוזיקה.

פעמים רבות אנחנו ההורים "מלבישים" על ילדנו את "פספוסי העבר" שלנו ומנסים דרכם להגיע להישגים, מאמינים שאהבת השחייה למשל, עברה לילדנו בגנים ומתעקשים על סביבת אימון שלא נכונה בעליל לאותו ילד ( אני אישית מ"נפגעי" אבא שחיין אולימפי בעברו שהתעקש לראות גם אותי במים).

3. התאמת מבנה הגוף או הגיל הביולוגי לחוג המסוים – לפעמים נפגש עם מצבים של ילדים שמשתוקקים לקחת חלק בחוג מסוים, למשל מחול, כאשר אין להם תפיסה טובה של קצב, או ילד כבד משקל וחזק שבחר דווקא בחוג קפוארה כי זה היום טרנד והוא מתוסכל כי הוא מתקשה בביצוע עמידות ידיים וגלגלונים. לפעמים הילד פשוט עוד לא הבשיל גופנית לרמה הנדרשת בחוג למרות שרשמתם אותו לחוג המוגדר לגילו הכרונולוגי. יש מקרים בהם הילד מתפתחת לאט יותר מבחינה ביולוגית ולכן עדיף שיהיה ראש לשועלים בקבוצת גיל צעירה יותר, מאשר זנב מתוסכל לאריות בני הכתה שלו.

4. שביל הזהב בין גיוון להתמדה – לא כל ילד שנמצא שנתיים שלוש בחוג קרטה יתמיד ויגיע לחגורה שחורה. עודדו את ילדכם לשיחה על החוג, כמה הוא אוהב ללכת לשם, שווה גם להצליב זאת מול המדריך או לפעמים פשוט להציץ מהצד על האימון. אם ילדכם מרגיש שהוא מיצה חוג מסוים, שווה לעודד אותו לעבור לסביבת אימון שונה לגמרי, מאומנויות הלחימה לרשום אותו להוקי גלגיליות, לשחייה או לחוג הקשור בכדור.

מאידך, אם הילד מתלהב מחוג מסוים ובצורה קבועה מאבד עניין לאחר מספר מפגשים, יש להושיבו לשיחה ולהסביר שעם הבחירה הבאה הוא יצטרך להתמודד תקופה. נסו לעזור לו בקבלת ההחלטות תוך עמידה על כל הדקויות שבסביבת האימון, לקראת מה יש לצפות בהמשך, כדי לאפשר לו להחליט ולהתמיד.

מה עושים עם ילדים ביישנים או חסרי ביטחון?
פונים אליי הורים רבים שמבקשים מסגרת אימונים פרטיים לילדים שלא מסתדרים במסגרת קבוצתית. ברוב המקרים אני ממש מתעקש עם ההורים כן לחפש מסגרת של קבוצה. יש חשיבות רבה שילד יתאמן עם קבוצת השווים שלו גם ובעיקר אם הוא מתקשה בתוכה. הרי גם בביה"ס הוא נאלץ להתמודד במצבים חברתיים ולכן חשוב לחזק אותו ולתת לו כלים להתמודדות.

אפשר לחפש חוג ספורט יותר כללי ולבקש מהמדריך שיסייע לילדכם לבצע "קליטה רכה" באותה מסגרת. אם הבעיה של ילדכם הינה פיזית ומוגדרת, ניתן להתאים חוג שלא יבליט את הפער שלו או להיפך, ינצל זאת לטובתו, למשל במקרה של עודף משקל, הייתי מחפש חוג עם קיקבוקסינג שבו ילדכם יוכל לנצל את הכוח שלו או חוג אופניים בו המשקל יהיה בעצם על המושב ויאפשר לילדכם להתמודד עם הקצב של האחרים. ילדים היפו-טוניים יכולים להשתלב לאט לאט בחוגים של טיפוס על קירות מלאכותיים שקיימים במפר' מקומות בארץ, ובכך לחזק מאוד את חגורת הכתפיים שלהם או דרך שיעורי הכנה לקפוארה.
 
בעיות קשב וריכוז ו/או היפראקטיביות
תחום בעיות הקשב והריכוז עם או בלי היפראקטיביות נהייה פופולארי מאוד בשנים האחרונות. חשוב לדעת שפעילות גופנית יכולה להועיל מאוד לילדים אלו. מומלץ לחפש עבורם חוגים שמשלבים הרגלי משמעת ומסגרות תנועתיות שחוזרות על עצמן ,כמו אומנויות לחימה או מחול. כל מה שמשלב קואורדינציה יסייע לאותם ילדים לקבל כלים ויכולת ארגון של עולמם גם מחוץ למסגרת האקטיבית. המילה קואורדינציה מגיעה מלטינית ומשמעותה "סדר פעולות", דבר שאינו כה מובן מאילו לילדים עם ADHD.

בצורה מפתיעה, לא צריך להתיש את אותם ילדים על המגרש כדי שייהנו או יירגעו. יוגה לילדים במסגרת מקצועית עם מדריך המנוסה בעבודה עם ילדים, בדגש להפרעות קשב וריכוז, יכולה לסייע רבות וליצור לילד סביבה שקטה, דרך תרגילי נשימה; תרגול תנוחות המסייעות במציאת איזון; לימוד גבולות אישיים דרך המזרן האישי וגבולות קבוצתיים בחלל הנתון; יכולים להיות מפלט מוצלח מהקצב התזזיתי שמחכה בחוץ לכולם ובמיוחד ל-ADHD .

 בעיות יציבה
פיליפ גלפרט, מרכז תחום היציבה במסגרת ביה"ס שיאים, מטפל ביציה ומדריך צ'י קונג מפריד בין שני סוגי בעיות יציבה "כאשר מדובר בילדים עם ליקויי יציבה "קשיחים" שמקורם במבנה הגרמי של עמוד השדרה ו/או בקיצור ניכר של רקמות החיבור, כדוגמת עקמת, היפר קיפוזיס או היפר לורדוזיס מבנית, חשוב מאוד לערוך בדיקות אורתופדיות ולהפנות אותם לטיפול ע"י אנשי מקצוע שהוכשרו והתמחו בעבודה מסוג זה. במקרים מסוימים יש צורך בהתערבות כירורגית. אי אפשר לצפות מחוגי ספורט כלליים לסייע ב"תיקון המצב". במידה ומדובר בליקוים, בעלי אופי גמיש יותר (אשר הובחנו ככאלה על ידי אנשי המקצוע), כמו, למשל, יציבה רפויה, בדרך כלל ניתן להסתפק בפעילות גופנית פחות ספציפית, אך עדיין מכוונת לשיפור המודעות ליציבה. כמו, לדוגמה, שיעורים בשיטת פילאטיס או שיעורי יוגה (במידה ומועברים על ידי מורים מוסמכים וערים לנושא הנ"ל).

בכל מקרה, בהתאם לחומרת המצב, ניתן לשלב תהליכים טיפוליים עם סוגים אחרים של פעילות גופנית, אך לא ניתן לתת המלצה גורפת ויש לשקול כל מקרה לגופו. 

ברק צור הינו מומחה באימון ילדים ונוער. מרכז קורס לאימון ילדים בקמפוס שיאים, המרכז להסמכות בספורט ובתנועה באוניברסיטת תל אביב .