לקריאת טור 01 של אבי פרידריך | טור 02 | טור 03 | טור 04 | טור 05 | טור 06 | טור 07| טור 08
לפני כשנה וחצי כאשר פנה אלי בני הבכור איתי (אז בדיוק מלאו לו 16) ואמר לי "אבא, שנה הבא אני רוצה לעשות חצי ישראמן", הרמתי גבה. אמרתי לעצמי: "הילד בקושי בן 17, זה לא מוגזם או מוקדם מדי? האם הוא יהיה מוכן לאתגר שכזה מבחינה פיזיולוגית ובעיקר מנטלית?
לאחר מחשבה מרובה והתייעצויות עם חברים, מאמנים ועוד, החלטתי לענות לו בחיוב. אין לי ספק שהרבה מאוד יגידו שזה מוקדם מדי, שזה לא הזמן, הוא ישרוף את עצמו ועוד. אבל כשישנתי על הנושא, בעצם הבנתי שהוא נכנס לגיל ה"עשרה" שזה גיל לא פשוט כלל, גיל שבו הילדים מתבגרים בכל המובנים והרבה מאוד הורים לא כל כך יודעים איך לתקשר אתם בגיל הזה.
והנה נפתחת לי הזדמנות מדהימה להתאמן עם הילד, להכין אותו לאתגר, לייעץ לו. המון שעות איכות ביחד, זו הזדמנות שאין לכל הורה. אז עניתי לאיתי "כן – הולכים על זה". וכך התחילה לה תקופה מדהימה, אשר אני מודה יום יום לאלוהים שזכיתי בה. לאט לאט גם הבן האמצעי שלנו , אחיה, הצטרף לחגיגה. לאחר כחודש-חודשיים איתי חזר אליי ושדרג את הבקשה שלו: "אבא, בוא נתחרה אחד בשני". הסתכלתי לו בעיניים, חייכתי ועניתי לו "יאללה, בוא נלך על זה".
בראש שלי עברה לי המחשבה "ילד בן 17, איך הוא בדיוק רוצה להתחרות מולי?". אבל כשנכנסים לעומק העניין, אתה מתחיל להבין שבתכל'ס – הילד בן 17 יותר מהיר וחזק ממך. הוא יותר מהיר ממני בשחייה, בריצה רוב הסיכויים שהוא יותר מהיר ממני ובאופניים אנחנו כנראה שווים. אבל מה קורה כשמחברים את הכל ביחד? האם יידע לחלק כוחות, האם יעמוד בעומס האימונים? האם יידע להתמודד עם אתגר בסדר גודל כזה?
עוד כתבות ישראמן
תכנית אימון למרחק איש ברזל לקראת הישראמן
10,000 קלוריות! זה מה שתוציאו בתחרות איש הברזל ישראמן
הגורמים המשפיעים על היכולת הגופנית והמנטלית לקראת ישראמן
עד היום תמיד השתתפתי בישראמן במרחק איש ברזל (מלא), לא התחרתי על זמן, לעולם לא עשיתי חצי איש ברזל כתחרות. הבנתי שאם אני גם רוצה לשפר תוצאות ולהתחיל להתחרות, אני חייב שנה של חיזוקים, שיפור טכניקה ומהירויות. הבנתי שהאתגר הזה, זו הזדמנות עבורי.
מצד שני, הבנתי שזו הזדמנות לבלות עם הילד, ויותר מכל הבנתי שבתהליך הזה אוכל לתת לו כלים להתמודד ולהכין את עצמו לאתגרים גדולים בחיים.
הצטרפתי לקבוצת טריאתלון ירושלים, שרוב המתאמנים בה הם בגיל העשרה כולל שני הילדים שלנו. אני מתאמן עם נוער שצעיר ממני ב-20 עד 30 שנה – זה אתגר אבל גם חוויה מדהימה. איתי לומד את המושג הקרבה – לקום כל בוקר בחמש להתאמן, ללכת לבית ספר, ללמוד לבגרויות (כתה י"ב) וגם קצת "לחיות" לא פשוט.
לשאלה הגדולה "מי ינצח בינינו?" לא נראה לי שיש ממש תשובה. בהחלט יהיה מעניין וב-26 בינואר בישראמן, נדע סוף כל סוף מי יחכה למי בנקודת הסיום. עד אז, אנחנו נהנים כמשפחה בדרך לשם.