הטעות הלשונית הזו נמצאת אצל כל רוכב או רוכבת שנייה, אז הנה פעם אחת ולתמיד התשובה.
לִרְכֹּב או לִרְכַּב?
האקדמיה לא דנה בצורת שם הפועל של רָכַב – לִרְכַּב או לִרְכֹּב. נבדוק אפוא מה הדרך העולה מן המצוי במקורות.
עיון במקרא מעלה שפועלי בניין קל הנוטים בעתיד בתנועת a, כגון ילבַּש, יגדַּל, ירכַּב – שם הפועל שלהם הוא בתנועת o: ללבֹּש, לגדֹל, לרכֹּב. יוצא אחד מכלל זה הוא שם הפועל לשכַּב.
שם הפועל לִרְכֹּב מתועד במקרא (שמואל ב, טז, ב; מלכים ב, ד, כד), וגם בלשון חז"ל, כגון במשנה: "אי זה הוא קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתפו שלאביו ולעלות מירושלים להר הבית" (חגיגה א, א).
כדאי לשים לב שבלשון חכמים צורות רבות של שם הפועל דומות דווקא לצורת העתיד, למשל ליגדל (על דרך יִגְדַּל), ליגע (על דרך יִגַּע, לעומת לנגוע), לוֹכַל (על דרך יֹאכַל, לעומת לֶאֱכֹל). ואולם שם הפועל לִרְכֹּב בחולם היה רגיל גם בלשון חכמים.
הצורה לִרְכֹּב (בלי ניקוד: לרכוב) היא אפוא הצורה המתאימה למקורותינו.
המידע לקוח מאתר האקדמיה ללשון עברית – ראו כאן
"לרכוב" הוא אכן הצורה הנכונה, וכך גם עבור כל שאר הפעלים (למשוך, לשמור, לקפוץ, לשחות, …)
למעשה יש רק יוצא מן הכלל אחד (שאני יודע…), והוא שמבלבל את כולם: לשכב.
גם פעלים שנטיית העתיד שלהם היא בתנועת O שם הפועל שלהם הוא בתנועת O (לשמור, לכתוב, ליפול, לגלוש). לא ברור למה דווקא נטיית העתיד היא אינדיקציה למשהו. וכן, גם אני לא מכירה יוצא מהכלל פרט ל"לשכב".