בדירה צנועה באילת בקומה רביעית בלי מעלית, גרה אנטונינה רזניקוב יחד עם שני ילדיה. אם חד הורית, ללא משפחה ותמיכה, עובדת בחצי משרה בחברת קוקה קולה ומתמודדת עם ילדה בעלת צרכים מיוחדים. אשה קטנה עם שאיפות ענקיות. סביר להניח שאם תעברו לידה בגן המשחקים, לא תדעו שהיא אחת מנשות הברזל החזקות בישראל. בימים הקרובים תצא רזניקוב יחד עם מאמנה, אבי חיים, להוואי, ארצות הברית על מנת להשתתף לראשונה באליפות העולם באיש ברזל.
ניצחה השנה בחצי ישראמן אילת ובחצי ישראמן צפון בכנרת | צילום: באדיבות אנטונינה רזניקוב
"אין לי זמן להתאמן כמו שצריך למלא"
שנה מעניינת מאוד עברה עליה. היא התחילה בינואר בחצי ישראמן באילת כשהגיעה במקום השלישי כללי ושנייה בין השראליות אחרי נינה פקרמן ואחריו חצי ישראמן צפון נוסף בכנרת שגם בו הגיעה במקום הראשון. את תחרות איש הברזל הראשונה למרחק המלא, עשתה באוסטריה ביוני וסיימה בתוצאה 9:49 שעות, במקום השני בקטגורית גיל, ובמקום ה-14 כללי בנשים. זו היתה הפעם הראשונה שרצה מרתון ועשתה אותו בזמן נהדר של 3:20 שעות כשבדרך עצרה שלוש פעמים בגלל בעיות במערכת העיכול.
בישראמן באילת הגיעה מקום 3 כללי 2 בישראליות אחרי נינה פקרמן
לתחרות איש הברזל היא ממשיכה להתאמן באותה עצימות בה התאמנה לחצי איש "אין לי זמן להתאמן כמו שצריך למלא. הוספתי רק ביום רביעי רכיבת נפח של 120 ק"מ. כל האימונים האחרים הם כמו לחצי איש. אני קמה בשעה ארבע וחצי ובחמש בבוקר אני צריכה להיות מוכנה כבר לאימון. מתאמנת עד שבע בבוקר. חוזרת הביתה, עושה לילדים ארוחת בוקר ומארגנת אותם לבית הספר. אחרי שאני משאירה אותם בבית הספר, אני הולכת לעבוד עד אחת וחצי ואז אני אוספת את הילדים. אוכלים יחד ארוחת צהריים וזה הזמן שלי איתם, לדבר, לשחק, לעשות שיעורי בית וזה הזמן שבו אני גם נחה. אני מתעלפת על המיטה", היא צוחקת. הילדים כבר רגילים שאמא בבוקר מתאמנת ולפעמים הם משכימים קום יחד איתה לראות את הזריחה. "יש לי אימון גם בערב", היא מציינת, "אימון שחייה או אימון חיזוק אותו אני עושה בבית של אבי".
לתחרות איש הברזל המלא היא מתאמנת באותה עצימות בה התאמנה לחצי איש | צילום: באדיבות אנטונינה רזניקוב
איך הילדים מגיבים כשאת הולכת לאימון?
"הם כבר רגילים. פעם מקס רצה שאשאר איתו ואז ליזה אמרה לי 'אמא ככה לא תנצחי תחרות, את חייבת להתאמן', היא יודעת שצריך להתאמן כדי להיות חזקה".
איך את מצליחה לממן את התחרות והאימונים?
"יש לי ספונסר וכדי להגיע להוואי ולכסות את כל ההוצאות, עזרו לי גם חברת וולבו וגם קרלסברג. הנסיעה להוואי לא היתה בתוכנית השנתית שלי, זו הוצאה של למעלה מ-40 אלף שקל ואני לא יכולה לממן את זה".
רוצה להיות אלופת עולם
השתתפות בתחרות כמו אליפות העולם באיש ברזל, אינה כרוכה רק בתשלום על התחרות עצמה, שעולה 900 דולר, אלא גם בטיסה להוואי, מקום לינה וכמובן ארוחות, דבר שמייקר את העלות הכוללת והופך את ההשתתפות בתחרות זו למשימת גיוס כספים לא פשוטה בכלל. רזניקוב, שעובדת בחצי משרה ומרוויחה שכר מינימום בוודאי שאינה יכולה לבדה לממן נסיעות והשתתפות בתחרויות בחו"ל, תחרויות חשובות עבורה כספורטאית על מנת לצבור ניסיון נוסף ולהכיר את המתחרות סביבה. עם השנים נוצר קשר מיוחד בין רזניקוב ומאמנה, אבי חיים ואשתו מוניקה. הם אימצו אותה ואת ילדיה לחיקם ודואגים לה כמו משפחה. לאט לאט דאג חיים להכניס לביתה של רזניקוב ציוד וריהוט בסיסי, שכולו נתרם על ידי חברים ואנשים שרצו לסייע. עכשיו כבר יש לה בבית ארונות להכניס אליהם את הבגדים, שולחן לאכול בו ארוחת ערב, מחשב, מיטות לילדים ולה, עד לא מזמן הם היו ישנים על מזרנים שהיו מונחים על הריצפה.
"אמרתי לעצמי שאם היא כל כך רוצה, אני יכול להביא אותה לשם". אבי חיים (מימין) ורזניקוב | צילום: באדיבות אנטונינה רזניקוב
המחויבות האישית של חיים למתאמנת שלו אינם דבר מובן מאליו, "כשאת רואה שיש לספורטאית פוטנציאל כזה גדול" אומר חיים, "ומוכנה לעשות הכל כדי להיות אלופה והמשפט הראשון שהיא אומרת לך כשאתה פוגש אותה 'אני רוצה להיות אלופת עולם', אתה אומר לעצמך או שהיא משוגעת או שבאמת יש לה את זה. בדקתי את זה ובאמת מה שיש לה זה משהו יוצא מן הכלל. לא ראיתי מישהו שרוכב במהירות 16 קמ"ש את העליות של עין נטפים לאחר שלא רכבה 11 שנה. היא לא רצה לפני כן מעולם והיא רצה איתנו בקבוצה בקצבים של 4 דקות לקילומטר. יש לה את זה. אמרתי לעצמי בוא נראה כמה יש לה את זה בראש? ואני רואה שהיא מוכנה לעשות הכל ומאוד רוצה. אמרתי לעצמי שאם היא כל כך רוצה, אני יכול להביא אותה לשם. היא שאלה אותי 'אתה יכול לעשות ממני אלופת עולם?' ואמרתי כן, באיש ברזל, לא בטריאתלון".
והיא אכן מחוייבת למאמן שלה וגם כשקשה לה, היא דוחפת קדימה רק כדי לא לאכזב אותו. את האימונים היא עושה יחד עם חיים ולמרות הקיץ הקשה והחם באילת, היא לא מוותרת. "היה קיץ חם ומאוד קשה. כל אימון הייתי עם כאבים, בכיתי מרוב כאב אבל אני יודעת שבהוואי לא יכאב לי כלום".
מה עובר לך בראש שגורם לך להמשיך אפילו שכואב לך?
"זו היתה המטרה שלי. אבי אמר לי שאני רק אסיים את התחרות באוסטריה, אבל בלב אני רציתי לקחת את הסלוט לאליפות העולם ובדקתי אילו זמנים צריך לעשות כדי להגיע לפודיום בקטגוריית גיל וראיתי שאני כן יכולה, זה אפשרי ולא על הירח, כן אני יכולה לשחות 1:10 שעות ולרכוב חמש שעות. חשבתי שאם אני אסיים שחייה ורכיבה אחרי שש וחצי שעות, לא תהיה לי ברירה, אני ארוץ כדי לסגור פחות מעשר שעות, אני אמות, אבל אני ארוץ, אני ארוץ עם הסכין בין השיניים. אני רוצה להיות בתחרות בהוואי, אני רואה את עצמי שם".
מה המטרה שלך?
"לעשות הכי טוב שאני יכולה, לעשות נכון ולהיות אלופת עולם. אבל הפעם הזו המטרה היא ניסיון, לא ניצחון, אם אנצח זה הכי טוב שיכול להיות, אבל זו לא המטרה".
כשרזניקוב אומרת שהיא מכוונת לניצחון באליפות העולם בהוואי, קשה שלא להשתכנע. היא חדורת מוטיבציה, עובדת מאוד מאוד קשה ולא מתפנקת לרגע אחד, נעה בין תפקיד האמא המשקיענית ובין ספורטאית הישגית ואין לה זמן למשחקים, היא מחוייבת למאמן שלה בצורה אבסולוטית, מאמינה בו והולכת אחריו באש ובמים ובעיקר מחוייבת למטרה ולרצון העז שלה לנצח.
