הרבה זמן לא כתבתי…וזה דווקא מסיבות טובות. אני נמצא בפורטוגל כבר שבועיים באימונים אינטנסיביים. לאחרונה החלטתי להאריך את השהות שלי פה בעוד שבועיים (עד 21 בספטמבר) כי מבחינתי, זה פשוט גן עדן לאימונים פה
מאת:אור ברגר
אני ישן כמו שבחיים אני לא יכול לישון בארץ (8 – 9 שעות בלילה ועוד 1 – 2 שעות בצהריים), אוכל מסודר, פעמיים מסאג' בשבוע + פעמיים סאונה וג'קוזי. מזג אוויר הרבה יותר טוב מזה השורר בארץ כעת…אפילו ירד עליי גשם השבוע! יש לי פה חבר'ה חזקים מאוד להתאמן איתם וכמובן שהמאמן שלי נמצא איתי כמעט בכל אימון.
אבל יותר מהכל, מה החשוב לי ביותר, זה השקט להתאמן. כשאני בארץ,כל יום קורים לי, כל כך הרבה דברים שמסיחים את דעתי ולא נותנים לי להישאר מרוכז באימון. מהבחינה הזו, פורטוגל, זה המקום הכי טוב לי כרגע. בארץ אני יכול לעשות אימון בוקר, ואחריו להתעסק עם כל כך הרבה דברים עד שאני מגיע לאימון אחה"צ, שרק כאשר הגעתי אליו, אני מוצא את עצמי לא מרוכז בכלל באימון ולא מצליח להוציא מעצמי את האנרגיות הדרושות. פה לעומת זאת, אני מסיים את האימון בוקר והדבר היחידי שאני חושב עליו, זה איך אני מכין את הגוף והראש בצורה הטובה ביותר לאימון הבא.
"פורטוגל, זה המקום הכי טוב לי כרגע" צילום: עופר ביידה
אבל, לעודף זמן הזה, יש גם חסרונות. לאחרונה אני מוצא את עצמי הרבה פעמים בוויכוחים עם עצמי…אני יודע שזה לא נשמע כל כך טוב. אבל הרבה פעמים, באימון רע או לאחריו, נכנסות לי לראש מחשבות. "אולי זה כבר גדול עלי…", "אולי כבר איחרתי את הרכבת…" יכול להיות שברמות האלה שנתיים הפסקה זו פריווילגיה גדולה מידי ולא בטוח שאפשר לסגור את הפערים האלו. כמובן שלאחר אימונים טובים אני מתמלא בביטחון. רואה את השיפור הגדול שלי מהפעם שעברה שהייתי פה (אפריל) ואז אני מתעודד. ככה אני מוצא את עצמי באימונים עם "המלאך הטוב" על כתף אחת ו"השטן הרע" על הכתף השנייה נלחמים אחד בשני…
אז התפקיד שלי בכל המלחמה הזאת…זה פשוט להתרכז באימונים, לא לחשוב יותר מידי קדימה אלא כל פעם על האימון הבא ולנסות להפיק ממנו את המקסימום, ככה עד שאני אצבור מספיק אימונים טובים בשביל לבעוט את השטן לכל הרוחות…
עוד שבועיים אני מתחרה בצ'כיה בתחרות הראשונה שלי בסבב גביע אירופה מאז שחזרתי להתחרות. מבטיח לעדכן…
קישורים: טריאתלון, תחרויות בארץ, תחרויות בעולם
