מאת:עופר ביידה

לא ממש חשבתי להשתתף באולטרה מרתון השנה (כמו שגם לא שקלתי זאת במהדורה הראשונה שלו בשנה שעברה).
זה נראה לי יותר מסע/ניווט מאשר מרוץ (ברוב המסלול צריך כל רץ, לשאת את המים להם יזדקק במהלך המרוץ, ורוב המסלול הוא בשטח).
בכל זאת, ביום האחרון להרשמה – ארבעה ימים לפני המרוץ – כתבה שמתפרסמת ב"שוונג" ומתארת את אירועי סוף השבוע (כולל האולטרה כמובן), בכל זאת גורמת לי להחליט להירשם – וכך חצי שעה לפני סגירת ההרשמה, נשאר רק להחליט לאיזה משלושת המקצים להירשם.
המסלול מחולק ל-3 קטעים נפרדים – 30 ק"מ, 15ק"מ ועוד 15 ק"מ.
המקצה הארוך כולל את שלושת החלקים ומסתכם לכן ב-60 ק"מ.
המקצה הבינוני כולל את שני הקטעים האחרונים ולכן מסתכם ב-30 ק"מ.
ואילו המקצה הקצר כולל רק את הקטע האחרון ולפיכך אורכו 15 ק"מ.
לשני המקצים הראשונים (60 ק"מ ו-30 ק"מ) יש גם נקודת רענון בסיום כל קטע.
כל קטע מתחיל ומסתיים בנקודת הכינוס שהיא גם נקודת הזינוק והסיום.
נראה לי יומרני מדי – שלא לומר לא חכם – להירשם למקצה ל-60 ק"מ, ללא שהתאמנתי אליו (או בכלל…), ולכן אני נרשם למקצה ל-30 ק"מ.

אמיר כהן מ"שוונג" הידוע גם כ-amir4marathon, השתתף וסיים שנה שעברה את מקצה האולטרה שאורכו הסתכם בסופו של דבר ב-53 ק"מ.
היום אמיר חוזר מפציעה, ולכן ירוץ היום את המקצה הקצר, מה שיאפשר לו לעזור לי קצת עם הצילומים.
אמיר התייצב בזמן להנציח את רצי המקצה הארוך מתכוננים לצאת לדרך הארוכה.

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

והזינוק יוצא לדרך בזמן – 6:30 בבוקר.

אמיר מבקש שניתן כבוד לרשימת משתתפי המרוץ משנה שעברה (כמובן שגם השם שלו ברשימה) וכך עשינו.

אנחנו מדברים עם מארק – בעלה של קרן גולדבלט, מארגנת האולטרה מרתון – ומסכמים שנצטרף אליו כאשר יסע לנקודת האמצע של הקטע הראשון (בסביבות הק"מ ה-15) כדי לצלם את הרצים והרצות.
ואכן כך אנחנו עושים.
הגענו לנקודה המבוקשת – עד שאנחנו יורדים מהרכב, בני שניאור המוביל בשלב זה, חולף על פנינו – אמיר מתעשת ראשון ומזכה אותו בתמונה הראשונה.

לאחר עוד מספר שניות גם אני מנציח את בני, שמציע לי לרוץ לאט (את המקצה ל-30 ק"מ בו אני אמור לרוץ).

עוד כשתי דקות חולפות, וגם ראובן מילמן חולף על פני.

בחלוף זמן קצר צעקה מפלחת את חלל האוויר – מה גרם לראובן להגיב כך?
נראה בהמשך…

אודי אופיר ששהה בשנים האחרונות בניו-זילנד עם המשפחה, חזר לארץ והיום גם למירוצים בארצינו הקטנה.

אמיר מלאך מגיע פחות מחמש דקות לאחר המובילים.

אמיר התמקם בכביש שם צילם את הרצים המגיעים,

אילון ברכפלד וג’וליאן דהשמפס חצו גם הם את הגשר לידו התמקמתי.

אמיר שמח לצלם את גלעד קראוז, שהיה שותפו באולטרה בשנה שעברה (אז היה הכרח לרוץ בזוגות),

גם אני מוסיף לו תמונה לבוק…

לוי לביאן רץ בעקבות אנטוני וולר.
אנטוני, היה אחד מהרצים שייעץ בפורומים השונים על ההכנה לאולטרה – תמיד טוב לקבל עצות מרצים מנוסים.

הרצים מתאימים את עצמם לתנאי השטח – לפעמים רצים בשורה,

ולפעמים בטור.

למרות שהשנה אין כבר חובה לרוץ בזוגות, לא מעט רצים רצו יחד, לפחות חלק מהמסלול של 60 הק"מ (כמו גם במקצים הקצרים יותר) – ביניהם גם כמה זוגות אחים.
למשל – שחר פרנצס,

ואחריו אחיו קובי.

נווה רובין ששני הכלבים שלו אירחו לו חברה, מציע להם לעשות הפסקת שתיה.

הוא כמובן יעדיף לשתות ממנשא המים שעל גבו (כמו רוב הרצים שזה היה הציוד העיקרי – והיותר כבד – אותו סחבו במהלך הריצה)

והנה הסיבה שבגללה אנחנו כאן – קרן גולדבלט מפרו ספורט – שיזמה ואירגנה את המרוץ, רצה הפעם בעצמה את המקצה הארוך ל-60 ק"מ (שנה שעברה היא לא יכלה לרוץ, בגלל פציעה ברגלה עקב תאונת סקי).
דוד ארז ואברהם חרמון בעיקבותיה.

עדי שי מראה לי שגם לו יש מצלמה ביד, הוא בניגוד אלי (30 ק"מ), צריך לרוץ איתה מרחק כפול ממני…
האם תופעה חדשה של ריצה עם מצלמה פשטה על הארץ?

דוד, קרן ואברהם מגיעים גם לנקודת הצילום השניה (למה שרק אמיר יצלם תמונות חשובות).

ואם כבר הזכרנו את נקודת הצילום של אמיר, כך זה נראה מהכיוון שלו,

וכך מהכיוון שלי.

בשביל קרלוס גולדברג – שחצה בשנה שעברה את שביל ישראל – כנראה ש-60 ק"מ נראים קצת פחות מאיימים, מאשר לרוב המשתתפים האחרים היום.

אריאלה דנציקר ואבי דה-פילוסוף מחייכים גם הם בדרך למטרה.

ואם כבר ריצה קבוצתית – אייל וטלי פינק עם אנדריאה פלקנט.

אמיר מנצל את ההזדמנות, ומלווה אותם בדרך לביקור בנקודת הצילום שלי,

אבל חוזר בזמן כדי לצלם את ההלך הידוע פרופ’ שאול לדני .

פרופ’ לדני נוהג בשנים האחרונות ללכת ביום הולדתו מרחק המקביל לשנותיו – הוא יחגוג השנה 72 שנה – כלומר גם בשבילו, המרחק לא זר.

אמיר מצלם את גל תיכון שזינק למרוץ באיחור של כ-20 דקות,

גל מגיע גם אלי, ואמיר מעדכן אותי, שנשאר רק עוד רץ אחד, שעוד נמצא בחציו הראשון של הקטע הראשון.

מארק (בעלה של קרן) מציע לי ולאמיר לעלות לגבעת הרקפות כדי להתרשם ממקור ראשון.

עכשיו אני יכול להבין את הסיבה לצעקה שנשמעה מפיו של ראובן מילמן (שהגיע שני לקטע זה של הריצה), זמן קצר לאחר שחלף על פני…

אמיר "מתנדב" לנסות את העליה,

אני מנסה את המדרגות עצמן,

נראה שהנוף מצדיק את המאמץ, גם אם לא בטוח שהוא בא אחרי ריצה של 15 ק"מ ולפני עוד 45 ק"מ המחכה לרצי המקצה הארוך…

דוד אוברמן מגיע וזוכה לתמונה בשביל הרקפות.

אנחנו חוזרים לנקודת הזינוק/סיום/כינוס – השער והשעון כבר מוכנים ומחכים לרץ הראשון שיסיים את הקטע הראשון שלה-30 ק"מ.

הציוד של הרצים ממתין לבואם,

כמו גם נקודת הרענון – בננות, ג’לים, חטיפי אנרגיה,ביגלה ועוד.

יש זמן לבדוק את המתחם – אקספו,

אופני כושר,

שקי איגרוף, ועוד…

והנה בני שניאור שהוביל גם לאחר 15 ק"מ (בואכה שביל הרקפות) נגלה לעינינו.

בני יוצא להקפה במסלול סביב מגרש הדשא.

הקהל מעודד את בני לקראת כניסתו לשער הסיום.

השעון מלמד שזמנו לקטע הראשון (30 ק"מ) הוא 2:26:04 (קצב מהיר מ-5 דקות לק"מ או 12 קמ"ש).

תוך כדי "מילוי המצברים", הכרוז מבקש מבני גם לספר על הריצה עד כה – אם אפשר לדבר אחרי 30 ק"מ, זה כבר סימן טוב…

בינתיים רצי המקצה הבינוני (30 ק"מ) מתחילים להתארגן (עוד שעה לזינוק), ביניהם – אריה פלג וולדימיר דבוגובסקי ממשטרת ישראל.

יראו אותי בטלוויזיה?

אולגה חתן-דדון עם הבן יונתן, שרץ בפעם הראשונה במסגרת מרוצי האוניברסיטה, במרוץ לשלושה ק"מ, שלושה ימים קודם לכן.

אני בינתיים פורש זמנית מהצילום לטובת התארגנות למקצה שלי (30 ק"מ).
אמיר שומר על הגחלת – בצילומי שטח הריענון כשעוד רצי 60 ק"מ מגיעים אליו,

כמו למשל אנטוני וולר.

אני חוזר בזמן לעוד תמונת אווירה – רן בן חיים, ליאת בן חיים, צביקה יהלום וערן הדר.

אמיר (שירוץ את המקצה הקצר ל-15 ק"מ), מוצא זמן לצלם את הכנותינו לזינוק ה-30 ק"מ (גם אני בתמונה).
בהזדמנות זאת הוא גם עוזר לי, להתארגן עם מנשא המים, שהשאלתי מניר ברק מ"שוונג" – תודה לשניהם.

דן בזנר מצימוק מתחיל את התדרוך למקצה שלנו.
משום מה אני ממשיך להתעסק בצילומים במקום להקשיב, אחרי זה אני עוד עלול להצטער על זה…

אמיר מאחל בהצלחה לחברתו אורנה דרימן שתרוץ במקצה הקרב ובא.

קרן גולדבלט (מארגנת המרוץ כזכור), נכנסת לנקודת ההתרעננות.

משפחת בן יעקב בתמונה משותפת – מתוגברת בעמרי דקל – החבר של הבת הבכורה ורד.

אמיר מבקש ממני את המצלמה הקטנה (כבר בעליות מרוצי האוניברסיטה שלושה ימים קודם היה ברור לי, שלא ארוץ באולטרה עם המצלמה הגדולה אפילו לא ננומטר…) מאחר והסוללה במצלמה שלו התרוקנה (אני הצטיידתי מראש בשלוש סוללות לכבוד האירוע).
אמיר מצלם את הזינוק – אני נשאר די מאחור, בניסיון נואש למצוא את אמיר, כדי לקחת בחזרה את המצלמה.

אנחנו כבר כמעט יוצאים מהגדר כאשר אני רואה את אמיר ולוקח חזרה את המצלמה – את התמונה הזאת הוא כנראה צילם (אבל מי זוכר…)

סוף סוף אנחנו כבר רצים על השביל, ואפילו אני מצליח להפיק תמונה ראשונה מהריצה.
מאחר והפעלתי את הגארמין זמן קצר לפני הזינוק, הוא לא מספיק לרכוש לווינים בזמן.
השעון רץ, אבל למשך כמה מאות מטר מהזינוק, הוא לא מודד עדיין מרחק.

ולדימיר דבוגובסקי מוכר כבר לרצים רבים כאחד ההלכים הטובים היום בארץ – בינתיים תוואי המסלול נוח להליכה ספורטיבית…

ממשיכים להתקדם אל הלא נודע – איריס עצמון, עופר צפריר ומאחריהם אבנר ארד הותיק.

השביל התחלף לנו לדשא.

הבטיחו לנו מעברי/מכשולי מים – הנה הראשון.

חזרנו "לחרוש" את הדשא.

הרצים בתמונה שואלים מה צריך בשביל לקבל תמונה ואולי להופיע בסיכום זה, לא משהו מיוחד אני עונה – אבל ספרו משהו מעניין.

קבלו את האחים אורבך – אסא ונעם.

פגשנו לפני הזינוק (בתמונה משפחתית) את ורד בן יעקב עם החבר עמרי דקל, הנה תמונה שלהם לפני שהם שנעלמו לי באופק.

מזמן לא דרכנו בבוץ…

פרופיל הגבהים שפורסם טרם המרוץ הבטיח לנו עליה לא קטנה ב-15 הקילומטרים הראשונים, האם כאן היא מתחילה?

כנראה שעוד לא (או שאולי מה שנראה פשוט על הנייר, קצת יותר מסובך בשטח…)

נחמד לפגוש בדרך גם את רצי ה-60 ק"מ, במיוחד אם עוד יש להם כוח לחייך – כמו דוד ארז.

במקום עליה, מסתבר שאנחנו עוד בשלב הירידה בקטע זה…

משתתפי מרוץ זכרון יעקב בשנים האחרונות, כבר רגילים למנע בקר על המסלול.

לאחר כחצי שעה אני מחליט שהגיע הזמן לשלוף בקבוק איזוטני מהמנשא, קל להגיד, קצת יותר קשה לביצוע בלי להוריד את המנשא.

אחד היתרונות של לרוץ ליד עוד רצים – אפשר לבקש מהם עזרה בוודאי במרוץ מסוג זה – בהזדמנות זאת אודה לכל מי שביקשתי ועזר לי.

לרוץ בירידה יכול להיות לפעמים טוב (למרות שצריך לבלום), אבל כשמעורבים בעניין אבנים, זה כבר יותר קשה.

עוד מעבר מים – בינתיים זה לא נורא כל כך…

סוף סוף דרך קצת יותר נוחה לריצה.

עובד מיטב ובנגי ליבנה בוודאי גם מברכים על השינוי,

אבל האם השימחה הייתה מוקדמת מדי?

לפתע נגלה אלינו מעבר מים קצת יותר מסובך מהקודמים…

חוץ מרץ אחד שראיתי – שעבר את המרחק מהקצה בו אנו נמצאים, עד לעץ בקפיצה אחת – רוב הרצים והרצות האחרים חיפשו דרכים יותר מקוריות, כגון טיפוס על העץ.

אני מחכה לראות אם לליאור מאיר, מאיה יפעת וליהי תדמור-ארנון, יהיה רעיון יותר מקורי,

אבל כנראה שלא – ליהי בוחרת באפשרות הטיפוס על העץ.

אני בכל זאת מזהה רץ שעובר על אבנים במים, וזה נותן לי תירוץ לנסות זאת גם כן – רק כדי לגלות שהצלחתי להרטיב את הנעלים/גרביים…

המכשול כבר מאחורינו, אבל עוד ירידה לפיתחנו,

בסיומה, עליה ואבנים – סיבה טובה לעבור בפעם הראשונה היום להליכה…

גדר ושלט מקבלים את פנינו – "בקר רועה בשטח נא לסגור את השער! תודה!"

מנע בקר קצת פרימיטיבי – אבל בכל זאת מאלץ אותי כמו גם את זיו אייל (בתמונה) להתאמץ קצת כדי לעקוף אותו…

השלטים בשלב זה ברורים, וכאשר אני בכל זאת פונה לכיוון הלא נכון זיו ממהר ל"החזיר" אותי לתלם – תודה!

נעם שליט ורונן זיסמן רצים היום בערך בקצב שלי, כך שניפגש כנראה גם בהמשך הריצה.

עוד קצת בוץ לא ירתיע אותנו, גם אם גם זה תירוץ לנוח קצת…

הזכרתי בתחילת הריצה את קרן גולדבלט כאשר אמיר ואני צילמנו אותה לאחר 15 ק"מ.
אבל למען האמת בזמן אמיתי לא זיהיתי אותה (טוב – יש לי תירוצים, לא ביקרתי עדיין בחנות שלה ולא השתתפתי במרוץ בשנה שעברה).
וכך לוקח לי זמן להבין שהיא אחראית לכך שאני כאן – אני מנסה לעודד אותה שהיא סיימה כבר 40 ק"מ.
לאחר מספר דקות של הליכה משותפת ושיחה על המרוץ ולמה אני פה,
היא מבטיחה לי שה-15 ק"מ השניים יותר קלים, כי רובם בצל.

אנחנו נפרדים לשלום, לקראת חמשת הקילומטרים הנותרים לי, בקטע זה.

עוד עלייה ואבנים לא ממש מעודדת אותי,

אבל שלט ועוד רצים בקירבת מקום, הן כבר סיבה לאופטימיות.

מוזר קצת לרוץ בטור עורפי בשביל צר,

אבל בסופו, אפשר סוף סוף לרוץ בנוחות, ולצלם את חגי פנקר,

שמצלם אותי גם כן (הבטחתי בתחילת הסיכום שנחזור לנושא הריצה עם מצלמות במרוץ).

אחרי עוד מנע בקר ומעבר מים,

אפשר לרוץ בחופשיות, מה שכנראה מוצא חן בעיני חזי סמוכה, שמניף את ידיו בשמחה.

אני עובר גם את גבריאל כספי, אבל אז מזהה לפי המספר משתתף (בצבע שחור) שהוא שייך למקצה ה-60 ק"מ.
מה שאומר שהוא זכאי לכל הכבוד, אחרי שלמעשה סיים בערך ריצת מרתון עד שלב זה, בתנאים לא קלים.

אם לפני כ-7 דקות חזי סמוכה הפגין שמחה מרחוק, הפעם הוא מקבל צילום תקריב.

עוד כקילומטר לנקודת הכינוס, אפשר כבר לשמוע את הרמקול ברקע.

עידוד אחרון,

לפני שנכנסים דרך השער.

מתחילים את ההקפה,

עד שער הסיום.
הגארמין מראה 1:40:56 דקות ל-15 הקילומטרים הראשונים, המרחק 14.510 ק"מ,
אבל כזכור השעון לא מדד מרחק במאות המטרים הראשונים, כפי שהזכרתי בתחילת הסיכום.

תם הקטע הראשון, נכנסים לנקודת הרענון.
אני לוקח כמה חתיכות בננה, אוכל קצת בייגלה וממשיך אל התיק שלי, כדי להחליף את שלושת בקבוקוני האיזוטון הריקים בשלושה מלאים.

החצי השני של הריצה והמשך הסיכום כאן

קישורים קשורים
תמונות אולטרה מרתון פרו ספורט כולל כל התמונות מכתבה זו כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר