כשפרשת ארמסטרונג בעיצומה אפשר לקבל פרספקטיבה שונה כשצופים במרוץ בו הוא עשה את חזרתו לדבוקה לאחר הניצחון על הסרטן

מאת:יאיר בן עמי

• כל הכתבות על הוואלטה- כאן
•השידור הישיר של הקטע ה- 8- כאן

קטע 8
174.8 ק"מ
Lleida – Andorra Collada de la Gallina


מהלך הקטע ופרשנות מהלכים
קטע 8 של הוואלטה 2012 הסתיים בעלייה באורך 7.2 ק"מ וזווית ממוצעת של 8%. מעט לפנייה חצו הרוכבים פסגה אליה הובילה עלייה באורך 3.8 ק"מ ובזווית ממוצעת של 5.2%.

עוד לפני העלייה הראשונה היה ברור שיש בדבוקה מבק בין טקטיקות. קבוצת סקאי (כריס פרום) רצתה להביא את הרוכבים לעלייה האחרונה כמה שיותר עייפים. המטרה של הטקטיקה הזו, הכתבת קצב מטורפת כמעט לכל אורך היום ובעיקר בסיומו בעליות, היא לנטרל את היתרון של הרוכבים המסוגלים לבצע שינויי קצב מהירים במהלך טיפוס בעליות. חוקאין רודריגז, לובש החולצה האדומה, הוא רוכב מהסוג הזה וכמוהו שאר המדורגים בראש, אלברטו קונטאדור ואלחנדרו ולוורדה. גם פרום יודע לשנות קצב בעלייה אבל לא כשלושת האחרים ולו יש יתרון של רכיבה בקצב אחיד ומהיר, יחסית לאחרים, בכל תוואי. זו הסיבה שהוא שען טוב משלושת האחרים ובזכות היכולת הזו הוא גם יכול להכתיב קצב גבוהה יותר, לאורך זמן רב יותר, בכל עלייה.

אלחנדרו ולוורדה היה הראשון שתקף בעלייה. ולוורדה הוא הרוכב שצבר את הפיגור הגדול ביותר מראש הדירוג ובגלל אותה תאונה בקטע 5. לאחר שולוורדה נתפס היה זה פרום שתקף ובתקווה כי יתרון קטן יאפשר לו לחזור לקצב שיקשה על מתחריו לנצל את היתרונות שלהם (שינוי קצב) כדי לחזור אליו. קונטאדור היה היחד שבאמת הצליח לשמור על השינוי קצב הראשון של פרום אבל ולוורדה ורודריגז הצליחו לסגור את הפער. גם רודריגז ביצע התקפה אחת אבל היא הייתה אנמית ולא ממש נערה את הרביעייה.

אלחנדרו ולוורדה מוביל את הדבוקה במשחקים האולימפים, לונדון 2012 (צילום:  Thomas Ducroquet)

ממש לקראת הסיום ביצע קונטאדור מהלך שנראה כשווה ניצחון. הוא כבר פתח פער די גדול, ביחס למה שנותר עד לקו הסיום, אבל אז הראו ולוורדה ורודריגז את היתרון בגלום ביכולת להאיץ בעלייה ולמרחק קצר. השניים ביצעו קפיצה אחרונה כשנותרו כ- 150 מטרים לסיום ולא רק שסגרו את הפער על קונטאדור אלא עקפו אותו ממש על קו הסיום. פרום היה המפסיד מבין הארבעה כשפשוט לא הצליח להגיב לשינוי הקצב האחרון וחצה את קו הסיום 15 שניות אחרי שהשלושה שגם קיבלו את הבונוסים של קיזוז מהזמן המצטבר.

חמישייה ראשונה בקטע 8
1. אלחנדרו ולורדה, ספרד, מוביסטאר, 4:06:39 שעות (פחות 12 שניות)
2. חוקאין רודריגז, ספרד, קטוישה, זמן זהה (פחות 8 שניות)
3. אלברטו קונטאדור, ספרד, סאקסו בנק- טינקוף בנק, זמן זהה (פחות 4 שניות)
4. כריס פרום, בריטניה, סקאי + 15 שניות
5. דניאל מורנו, ספרד, קטוישה + 23 שניות

חמישייה ראשונה לאחר קטע 8:
1. חואקין רודריגז, ספרד, קטוישה, 29:59:35 שעות
2. כריס פרום, בריטניה, סקאי + 33 שניות
3. אלברטו קונטאדור, ספרד, סאקסו בנק- טינקוף בנק + 40 שניות
4. אלחנדרו ולוורדה, ספרד, מוביסטאר + 50 שניות
5. רוברט חיסנק, הולנד, ראבובנק + 1:41 דקה

ב
בצל פרשת ארמסטרונג- הוואלטה כמראה של השינוי
בשנת 1998 ביצע לאנס ארמסטרונג את חזרתו הרשמית לדבוקה. הייתה זו שנה קשה בה ניסו הכל לעכל את פרשת פסטינה, להתענג על הדאבל של מרקו פאנטני ולקוות לשיקום תדמיתו של ענף האופניים.

חזרתו של לאנס ארמסטרונג לדבוקה הביאה רוח חדשה והרבה תקווה. הנה ספורטאי על, עם סיפור קורע לב של אבא שנטש, אמא גיבורה, סרטן שקטע קריירה מדהימה ובכלל אליפות עולם וגבר טקסני כריזמטי שגבר על הכל. התמונות של ארמסטרונג מתרומם על הדוושות ובמספר בעיטות דוושה נעלם למתחריו בעלייה, מותיר אותם חסרי אונים ואת הצופים משולהבים, הייתה המאפיין של שבע השנים הבאות. כמעט כל מתחריו נראו כילדים ששמחו לשחק במגרש של הגדול מכולם.

מאז הוכנסו שיפורים בבדיקות לגילו חומרים אסורים והרוח בדבוקה היא של ניקיון שאינו קיים באף ענף ספורט אחר. עכשיו הגיע תורם של הצופים להחליט אם הם אוהבים את מה שהם רואים.

מה שהיה כנראה לא יהיה
לומר שלא יהיו יותר מבצעי ראווה הרואים של רוכבי על, שירסקו את הדבוקה וירכבו בסולו ארוך לניצחון מלהיב ומרהיב, אי אפשר לומר. זה קרה גם ב"עידן הנקי הנוכחי" של הדבוקה. אנדי שלק עשה את זה בקטע ה- 18 של הטור דה פראנס 2011. שלק עשה את זה יפה וטוב יותר מכל ביצוע של ארמסטרונג בכל שבעת הניצחונות שלו בטור. ההבדל הוא במחיר ואת זה כולם יודעים.

את זה כנראה לא נשוב לראות

חומרים אסורים משפרים לא רק את הביצועים וייתכן כי אפילו עוד יותר את ההתאוששות לאחר מאמץ. אם אפשר לשים את האצבע על הבדל גדול, בגרנד טור, כל השלושה, בעיקר זה על ההבדל בדרך בה מנצחים את המרוצים. עדיין יש רוכבים שמצליחים לשיג ניצחונות בזכות ביצועי על וקריעת הדבוקה לגזרים. ההבדל הוא ביום שלמחרת ואת זה אנחנו רואים בוואלטה א'אספנייה בחדות יתר.

במהלך השבוע הראשון (שיסתיים מחר) היו ארבע קטעים שהסתיימו בעליות. כל אחד מארבעת המדורגים בראש, אלו הרוכבים שכנראה יתמודדו על הניצחון גם בהמשך, מפגין יכולות שונות לא רק בכל אחד מארבעת הקטעים אלא גם במהלך אותה עלייה לקו הסיום השתנו היכולות של הרוכבים. אפילו רודריגז, המוביל בראש בזכות היציבות שהוא מפגין ביחס למתחריו, לא הפגין יציבות טוטאלית.

השינוי
הקטע ה- 8 היה הדוגמא המושלמת. קודם ולוורדה נראה הכי טוב, אחריו פרום נראה כמרסק הדבוקה, רודריגז ביצע מהלך שהפעם לא צלח ואז קונטאדור יצא להתקפה שנראתה כשווה ניצחון. פרום, שהיה נראה טוב מהשאר ברוב שלבי העלייה, סיים רביעי כשהוא מפסיד לשלושת האחרים רבע דקה ועוד כמה שניות של הבונוסים לשלוש הרוכבים הראשונים על קו הסיום. קונטאדור, שרק לפני יומיים לא הצליח לשמור על הקצב של רודריגז, ולוורדה ופרום בסיום קטע 6, כבר נראה כמנצח הקטע אך הוא נעקף על קו הסיום, על ידי ולוורדה ורודריגז, שניצלו את ההתעייפות של קונטאדור שלא הצליח לשמור על הקצב בו התרחק מהם כמה מאות מטרים קודם.

על המחיר
לא רק שמהירות הרוכבים בעליות אינה כשהייתה אלא שהמחיר, על כל ביצוע מדהים בגרנד טור של עונת 2012, גבוה משמעותית מכל ביצוע מדהים שזכור לנו מהעשור הקודם. מצד שני אפשר להתייחס לזה בדיוק הפוך.

אם הרוכבים באמת רוכשים פחות חומרים משפרי ביצועים (ואלו יקרים באופן שקשה לתאר) אז למעשה המחיר נמוך יותר ואם פחות רוכבים נכשלים בבדיקות לגילוי חומרים אסורים הרי שהמחיר שענף האופניים משלם על תדמיתו אינו נורא כשהיה ולזה יש את הצד השלישי, הרי זו אחת הסיבות שבענפי ספורט רבים איון עקיפה של ממש בנושא הרמאות, על ידי שימוש במשפרי ביצועים לא חוקיים. מי בכלל רוצה לנהל ענף ספורט, שהוא בידור להמונים, עם כתמים של רמאות ושימוש בסמים.

התחושה, כשצופים בתחרויות האופניים של השנתיים האחרונות, היא כי זהו ספורט טהור משמעותית משהיה פעם ומכמה ענפי ספורט פופ-ולאריים בהם אין באמת מי שרוצה להצביע על הבלוף. בוואלטה א'אספנייה 2012 התחושה הזו התחדדה וראו זה פלא, יש תחרות, יש בידור, יש עניין ויש תחושה מאוד נוחה וזה בעיקר מה שהיה חסר. בתקווה כי גם בענפי ספורט אחרים יגלו את התחושה הזו.

קטע 9
196.3 ק"מ
Andorra – Barcelona

מבט על פרופיל המסלול לא מספר מעט מאוד על אופיו. מאנדורה יצאו הרוכבים למגמת ירידה שתסתיים בטיפס אל פסגת אלדה דה לה קולדה דה קלרה. זו עלייה בעלת הדירוג 3, אורכה 6.4 והזווית הממוצעת שלה 5.4%. מעבר ההרים כולל עוד עלייה לא מדורגת ומשם מגמת ירידה ארוכה אל ברצלונה, העיר שאירחה את הוואלטה 53 פעמים בעבר, אבל מזה 13 שנים כבר לא. החלק האחרון, בברצולה, לא ייתן לרוכבים מנוחה. עלייה קצרה של 1,100 מטרים אבל עם זווית של 8.1% תקבל את פניהם של הרוכבים כשיכנסו לברצלונה. לאחר ירידה קצרה (כשני ק"מ) יגיע הקטע האחרון עם עלייה של יותר מק"מ וזווית של 4%.

הקטע יכול לגרום נזק לכל רוכב בראש הדירוג אם לא יהיה במיטבו ומרוכז כראוי. העיר ברצלונה אירחה את המשחקים האולימפיים בשנת 1992 ובמרוץ אופני הכביש ניצח פאביו קזרטלי שלאחר מכן נהרג במהלך הטור דה פראנס.

מרוץ הכביש האולימפי – ברצלונה 1992